ורז"ל אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות על העריות הנאסרות להם. בספרי היה רבי נהוראי אומר שבשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות היו מצטערין מלמד שהיה אד' נושא אחותו ואחות אביו ואחות אמו ולא ידעתי למה נתעוררו עכשיו אחר נסיעתן מהר סיני לבכות על שהפרישן משה מן העריות והלא כבר עברו כמה חדשים משהפרישן עד שנסעו מהר סיני שהרי מיום הכפורים שירד משה מן ההר שוב לא עלה והתורה כבר היתה מסורה בידו ושמא יש לומר שאף על פי שהיתה כל התורה כלה מסורה בידו מכל מקום לא נאמר לישראל אלא כל אחת בזמנה שהרי בפרק הנזקין אמרו ח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שלוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה ופרש"י ז"ל פר' כהנים אמור אל הכהנים שהלכות כהנים כתובות בה לא יטמא לא יקח מום בו לא יגש ומפני שבו ביום הוזקקו לעבודה הוצרכה קדושתן להודיעם פרש' לוים קח את הלוים דבהעלותך שבה הלכות לוי' והוצרכה לבו ביום שנזקקו לשיר פרשת טמאים ויהי האנשים משום הלכת פסח והמשכן הוקם באחד בניסן והוזהרו להם פרשת שלוח טמאים שבו ביום הוקבעו שלש מחנות והוזקקו להשתלח ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל הואיל וצריכין שלוח ולא יוכלו ליכנס למשכן היאך יעשו פסחיהן ופרשת שלוח טמאים וישלחו מן המחנה שבאותו יום הוקבעו המחנות ופרשת אחרי מות אף על פי שהיא של יום הכפורים בו ביום נאמרה כדכתי' אחרי מות ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמר' אותה אזהרה לאהרן אל יבא בכל עת ופרשת שתויי יין לפי שמאותו היום ואילך נאסרו דהא בביאת אהל מועד תלה רחמנא ופר' נרות בהעלותך לפי שבו ביום התחילו להדליק ופרשת פרה אדומה לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהון וקודם לכן לא יכול לעשותה דבעינין והזה אל נוכח פני אהל מועד וא"כ אע"פי שכבר נאמרו למשה בסיני לא אמרן לישראל עד ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן ושמא גם בפרשת העריות לא נאמר לישראל עד סמוך לנסיעתן מהר סיני ומה שאמרו בפרק הנזקין רבי יוחנן אמר משום רבי בנאה תורה מגלה מגלה נתנה ורבי שמעון בן לקיש אמר תורה חתומה נתנה ופרש"י ז"ל מגלה מגלה נתנה כשנאמרה פרשה למרע"ה היה כותבה ולסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חברן בגידין ותפרן חתומה נתנה לא נכתב' עד סוף מ' לאחר שנגמרו כל הפרשיות כלן והנאמרות לו בשנה ראשונ' ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן אינו רוצה לומר כשנאמרה לו למשה בתחלה שהרי כבר נאמרו לו כל המצות כלן בסיני כללותיה' ופרטותיהן יחד כדתניא בת"כ ומייתי לה בפ"ב דזבחים אלא הכי פירושא כשנאמרה לו למשה לאומרה לישראל היה כותבה כו' אבל כשנאמרה לו בתחלה כדי ללמדו בסיני נאמרו לו כללותיהן ופרטותיהם יחד ואחר כך חזר עוד ואמרן לו לאמרן לישראל כל אחת ואחת בזמנה ואז היה כותבה וכשנגמרו כלן בסוף הארבעים חברן בגידין ותפרן למ"ד מגלה מגלה נתנה או היו סדורות לו על פה עד שנגמרו כלן בסוף הארבעים שנה ואז עמד וכתבן למ"ד תורה חתומה נתנה:
קריאה במקור
מזרחי · במדבר · פרק 11 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341