נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם. בש"ר דאל"כ וירא בסבלותם למה לי:
קריאה במקור
מזרחי · שמות · פרק 2 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
נוגש היה ממונה על שוטרי ישראל. בש"ר שהמצרי היה נוגש והעברי היה שוטר דאל"כ איך מכה העברי והלא אין המצרי ממונה על עובדי העבודה רק על שוטרי בני ישראל הממונים על ישראל העובדי' כדכתיב והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם וכתיב ויוכו שוטרי בני ישראל:
מלקהו ורודהו. לא הכאת מות דומיא ויך את המצרי ואפ"ה קטליה משום דאמר ר' חנינא מצרי שהכ' את ישראל חייב מיתה כדאיתא בפרק ארבע מיתות וכ"ש בכל יום כדמשמע מלשון מכה לשון הווה:
ונתן עיניו בה וכו'. בש"ר דאל"כ מה נשתנה זה מכל שוטרי ישראל שהיה מכהו ורודהו בכל יום והא דאמרי' בעלה של שלומי' בת דברי היה נפקא להו ממקלל דמדאצטרי' לפרסומי מלת' לומר שאמו של מקלל שהיה בן איש מצרי היא שלומית בת דברי למדנו שלא היתה אשה אחרת שנבעלה למצרי אלא זאת בלבד וכך אמרו בש"ר מניין שלא נחשדו ישראל על העריות שהרי אחת היתה ופרסמה הכתו' שנאמר ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן והרב ז"ל כתב זה בפי' בפרש' מקלל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341