עץ הוא ושמו לבנה. לא מענין לובן כי אחריו ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן שלא היה נראה הלובן רק אחר הקלוף ועוד כי אחריו ולוז וערמון שהם שם עץ ואם מלת לבנה מורה על לובן מאי ולח וערמון דמשמע שקדם עץ אחר אבל בב"ר אמרו מקל לבנה לח חוטר חיור רטוב והוא תמוה מאוד:
קריאה במקור
מזרחי · בראשית · פרק 30 · פסוק 37
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועוד לקח מקל לוז. הוסיף ועוד לקח ולא הספיק לו לומר ולוז שם עץ שגדלים בו אגוזים דקי' מפני מלת לח שהפסיק בין עץ לבנה לשאר העצים והיה ראוי להיות מלת לח אחר שמות כל העצים לפיכך הוכרח לומר שלוז וערמון אינם דבקים עם מלת לח רק הם ענין לעצמם כאלו אמר ועוד לקח מקל לוז וערמון:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341