מזרחי · ויקרא · פרק 17 · פסוק 16

ונשא עונו אם אכל קדש או אם נכנס למקדש חייב על טומאה זו כשאר טומאות. פי' הא דקאמר ונשא עונו שפירושו העונש שכתוב בשאר טומאות שהוא הכרת אינו אלא כשאכל קדש או נכנס למקדש והוא בטומאתו אבל אם עומד בטומאתו ולא אכל קדש ולא נכנס למקדש אין לו שום עונש וכאילו אמר ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ואכל קדש או נכנס במקדש ונשא עונו:

ובשרו לא ירחץ על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדים במלקות. כדתניא בריש ספרי על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדיו בארבעים אתה אומר כן או אינו אלא אף על כבוס בגדים אמרת ומה טומאת מת חמורה לא ענש הכתוב על כבוס בגדים על טומאת נבלה קלה אינו דין שלא יעניש הכתוב על כבוס בגדים ובתורת כהנים שנו ונשא עונו יכול על כל כבוס בגדים ענוש כרת תלמוד לומר ובשרו לא ירחץ ונשא עונו הא כיצד על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדיו בארבעים פירוש אם לא טבל שהוא רחיצת גופו ענוש כרת שכל זמן שלא טבל בטומאתו הוא עומד ואם אכל קדש או נכנס למקדש הרי הוא כאלו אכל קדש או נכנס למקדש בעודו טמא וחייב כרת כדכתיב כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא אבל אם לא כבס בגדיו וזרקן למקדש אפילו נגעו בגדיו במת פטור מן הכרת אבל חייב מלקות שנאמר ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדיו לוקה ארבעים ופי' ונשא עונו על רחיצת גופו קאי ולא על כבוס בגדיו כמו ששנינו בספרי ובתורת כהנים: