מזרחי · ויקרא · פרק 18 · פסוק 17

ערות אשה ובתה לא אסר הכתוב אלא על ידי נישואי הראשונה לכך נאמר לא תקח לשון קיחה וכן לעניין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה לשון קיחה דוקא בלקיחה אבל אנס אשה מותר לישא בתה. ביבמות פרק נושאין על האנוסה ואע"פ שמהמקרא של ערות בת בנך או בת בתך למדנו שבתו מאנוסתו אסורה ומהמקרא הזה למדנו שלא אסרה תורה אלא ע"י נישואי הראשונה ולא ע"י אונסין והם שני מקראות שכל אחד נדרש לעצמו אין זה סות' לזה מפני שהמקרא של ערות בת בנך או בת בתך דמיירי באונסין לא אסר אלא בתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו אבל בתה ובת בתה ובת בנה לא והמקרא של ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בתה ואת בת בנה לא תקח דמיירי על ידי נישואי הראשונה כדמשמע ממה שנאמר בה לא תקח לשון לקיחה אסרה את שניהם בין בתה ובת בתה ובת בנה ממנו בין בתה ובת בתה ובת בנה מאיש אחר ואף על פי שהמקרא של ערות אשה ובתה אפילו בבתו ובת בתו ובת בנו קמיירי שאף הן בכלל בתה ובת בתה ובת בנה הן כדלעיל דאם לא כן בתו מנשואתו וכן בת בתו ובת בנו מניין מכל מקום הדוקיא של הא בתה ובת בתה ובת בנה גלה בבתה מאיש אחר קמיירי והא דמשני רבא הא כיצד כאן בנשואין כאן באונסין פירוש קרא דערות בת בנך או בת בתך לה תגלה בבתו מאנוסתו קמיירי ולפיכך לא נאסרו אלא בתו ובת בתו ממנה ולא בתה ובת בתה ובת בנה מאיש אחר וקרא דערות אשה ובתה לא תגלה בנשואתו קמיירי ולפיכך נאסרו עליה בתה ובת בתה ובת בנה בין ממנו בין מאחרים ואם תאמר למה לא מיעטו מהאי קרא דערו' אשה ובתה דמשמע ע"י קיחה של קדושין אף בתו משפח' וכותית כמו שמיעטו בכל שאר המקראו' דכתיב בהו אישות י"ל כיון דאשמועינן מערות בת אשת אביך למעט אחותו משפחה וכותית למדנו שולד שפחה וכותית לא מיקרי זרעו ותו לא צריך קרא למעט בתו משפחה וכותית דהא לאו זרעו היא אבל גבי כלתו שהשפחה והכותית עצמן מיקרי כלתו וסלקא דעתך אמינא שהן אסורו' לו אתא קרא דאשת בנך היא למעט שפחה וכותית א"ק דא"כ הוה ליה למעוטי חייבי כריתות אכולהו קראי דכתיב בהו אישות כיון דחייבי כריתות לא תפשי בהו קדושין. ושמא י"ל כיון דאתא קרא דמולדת חוץ לרבוי חייבי כריתות כדלעיל ולמדנו בזה דאישות דכתיב' נבי ערות בת אשת אביך לא קא ממעט אלא שפחה וכותית שאין במינן קדושין לא לדידיה ולא לעלמא דלא תפשי בהו קדושין אלא לכי מיגיירא שאז גופא אחרינא היא אבל חייבי כריתות אע"ג דלדידיה לא תפשי לעלמא תפשי כדאיתא בפרק שני דיבמות למדנו שכל מקום שכתוב בו אישות אינו אלא למעט אותו שאין במינן קדושין שהן השפחה והכותית וא"ת אי הכי לא הזה להו למעוטי אנוסה מכיון דשייך בה קדושין י"ל כיון שלא נתרצו באישות עד שהוצרך לאנוס אותה יצריה בעלמא הוא דתקיף עליה וגריעה טפי משפחה וכותית שהם רוצים באשות אלא דלא תפשי בהו קדושין וא"ת למה לי קרא דאישות למעט שפחה וכותית בשלמא גבי כלתו איצטריך משום דהוה אמינא אע"ג דלא תפשו בהו קדושין כיון ששכב בנו עמה כלתו מיקרי ואסור לגלות ערותה קמשמע לן אשת בנך היא כשיש לבנך אישות בה ולא שפחה וכותית אלא גבי אחותו למה לי קרא דאישו' למעט אחותו משפחה וכותית תיפוק לי מקרא דהאשה וילדיה תהיה לאדוניה דמשמע דולדה כמוה ובכותית כתיב כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך אלא בנה י"ל דס"ל להאי תנא דדריש קרא דבת אשת אביך למעט אחותך הבאה משפחה וכותית דקרא דכי יסיר בשבעה עממים דוקא שהן אדוקין בעבודת כוכבים הוא דכתיב אבל בשאר עממים שבח"ל דלאו עובדי כוכבים הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם בלבד לא להכי איצטריך קרא דאשת אביך למעט אפילו כותית דשאר האומות דאף זו ולדה כמוהו לאו ולד דאביך הוא ואגב כותית נקט נמי שפחה אע"ג דשפחה לאו מהכא נפקא אלא מהאשה וילדיה וא"ת למה לי תרתי ליכתוב חד מינייהו או דשפחה או כותית ולגמר חד מחבריה כבר הקשו זה בגמר' ותרצו דמצרך צריכי דאי אשמועינן שפח' משום דאין לה ייחס דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור אבל כותית דאית לה ייחס כדכתיב בלאדן בן בלאדן הדרימון בן טברימון אימא לא ואי אשמועינן כותית משום דלא שייכא במצות אבל שפחה דשייכא במצות שכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה אימא לא צריכא:

זמה עצה כתרגומו עצת חטאין שיצרך יועצך לחטא. כי דגש המ"ם להבלעת אות הכפל על משקל סבה ששרשו סבב אף כאן זמה שרשו זמם שפירושו מחשבה ועצה כאשר זמם לעשות זממו אל תפק: