מזרחי · שמות · פרק 4 · פסוק 9

אילו נאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת שומ' אני שבידו הם נהפכים לדם ואף כשיהיו לאר' יהיו בהוייתן כו'. פי' אילו נאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת היינו אומרים שמלת לדם דבקה עם אשר תקח מן היאור שפירושו משעת לקיחתן מן היאור יהיו לדם ולא עם מלת ביבשת שפי' שלא יהיו לדם רק ביבשת ומשום דקשיא ליה והיכי תיסק אדעתין לומר שתשאר מלת ביבשת בלתי נקשרת לא עם מה שלפניה ולא עם מה שאחריה הוצרך להוסיף עליה אף כאילו אמר ואף ביבשת שפירושו ואף כשיפלו בארץ ישארו בהוייתן דם כמו שהיו בעודן בידו שחסר וי"ו מן ביבשת כאילו אמר לדם וביבשת שפירושו ואף ביבשת ומפני שאף ביבשת מורה שיהיו המים אשר יקח היאור לדם בהיות' בידו ויהיו ג"כ לדם ביבשה וזה לא יתכן כי הנמצא לא יתהוה הוצרך לומר ואף ביבשת יהוו בהוייתן שפירו' ישארו בהוייתן כמו שהיו בידו שלא ישתנו מים אחר שישליכם בארץ ותהיה אם כן מלת והיו מתפרשת לשני עניינים הראשון ממנין הוייה והשני ממניין השארות ואמרו ואף באר' במקום ואף ביבשת מפני שמלת יבשה היא הפך המים ולפי הקס"ד שנהפכו המים לדם בעודו בידו תכף אחר לקיחתן מן היאור היה ראוי לומר ואף בארץ שפירו' ואף כשיפלו מידו לאר' לא מידו ליבשה אך קש' א"כ לשתוק קרא מוהיו קמא ולכתוב והמים אשר תקח מן היאור יהיו לדם ביבשת. ושמא י"ל דוהיו קמא אורחיה דקרא הוא לפתוח במלת והיו ליכא לאקשויי אלא בוהיו בתר' ולא ידעתי למה לא נתיישב זה להרמב"ן ז"ל עד שאמר ואין המשמעות הזה כדברי הרב ומה שאמר ואין צורך למדרשו שכבר מצאו בעלי הלשון שדרך הרבה מקראות לכפול תיבות לנחץ ולחזק בעבור מיצוע ארוך שבא ביניהם וכמוהו והיה ערכך מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך כסף חמשים שקל הנה כבר טעון כיוצא בזה בפ' לך לך על מה שדרש רש"י ז"ל להנאתך ולטובתך ואמר ואין צורך כי משפט הלשון כן הגש' חלף הלך לו ואנחנו השיבונו לו שאף על פי שדרך הלשון כן הוא עכ"ז לא נמנעו מלדרוש בהם דכל היכא דאיכא למדרש דרשי' וכבר הבאנו שם מדרשות רבות שדרך המקראות לדבר כן ואעפ"כ דרשו בהן במקומות שהיה להן לדרוש: