מזרחי · במדבר · פרק 11 · פסוק 15

ואם ככה את עושה לי תשש כחו של מרע"ה כנקבה שהראהו הב"ה פורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת אמר תשש כחו כנקבה. מפני שמלת את לנוכח הנקבה וכאילו אמר ואם ככה פורענות תעשה להם לישראל את אתה עושה אותי כנקבה זו שאומרין לה לנוכח את במקום אתה לזכר וכן דרשו גבי ואת תדבר אלינו תשש כחו כנקבה ואמרו לו לנוכח ואת תדבר אלינו במקום ואתה תדבר אלינו כמו שאומרים לנקבה ואין טענה מאת כרוב ממשח הסוכך כי יתכן שהוא לשון ארמי כמו מי מלל והלחם אזל מכלינו ומה שדרשו שתשות כחו היה מפני הפורענות שהראהו הקדוש ברוך הוא שעתיד להביא אליהם על זאת אע"פ שלא נזכר הפורענות בכתוב כלל ולא דרשו תשותו מפני התלונו' שהיו מתרעמים עליו בכל יום הנזכרות בפירו' בכתוב באומרו לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני ויהיה פירושו ואם ככה יהיו ישראל מתרעמים עלי בכל יום הנה אתה עושה אותי כנקבה הוא מפני שכתוב אחריו הרגני נא הרוג ואין הצער של תלונות גורם לומר הרגני נא הרוג גם אין לומר ואל אראה ברעתי על הצער של התלונות רק על הרעה של פורענות שנאמר לו שעתיד להביא עליהם שרעת הצבור יות' קשה בעיניו מרעתו וברעתם היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. אבל הרמב"ן ז"ל כתב ולא הבינותי זה שכנוי את כלפי מעלה הוא וזה מפני שחשב שמאמר את עושה לי דבק עם מלת ככה וכבר פירשתיו שאין הדבר כן רק פירוש אם ככה תעשה להם אתה עושה אותי את ומלת לי במקום אותי כי יבא זה במקום זה במקומות רבים ומה שאמר וזה אחד מתקוני סופרים אינו רוצה לומר מאותם שתקנו לתלמי המלך דבפרק קמא דמגלה שהרי זה אינו מקללם ועוד מהו זה שאמר אלא שכנה הכתוב ולמה לא אמרו זה גבי ועלה מן הארץ שדרשו רז"ל כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים והרי הוא כאילו כת' ועלינו מן הארץ והם יירשוה וכן גבי העיני האנשים ההם תנקר שדרשו בו כאדם התולה קללתו בחברו וכן אמרו בפרשה הזאת גבי אשר בצאתו מרחם אמו אמנו היה לו לומר אלא שכנה הכתוב אלא ה"פ שהכתוב כנה זה כדרך תקוני הסופרים שמנה גם לכנות לתקון הלשון לפי כוונתם וכן מצאתי בספר ישן שהיה כתוב בו תקון סופרים דברים סתורים בתורה ובמקרא ואינן כתובין כתקונן וחכמי ארץ קוראין אותם תקון סופרים ולא שתקנו אותן שמחקו וכתבו מה שכתב מרע"ה בתורה ומה שכתוב בנביאים ובשאר הספרים ומתחלה שכתבוהו על כנויו כתבוהו הסופרים לא חסרו ולא הותירו וכך היו ראויין להקרות כנוי כתובים ואלו הן ואברהם עודנו עומד לפני יי' היה צריך לומר ויי' עודנו עומד על אברהם אלא שכנה הכתוב וכך ואל ארא' ברעתי וכו' וכך כתבו גם הרשב"א ז"ל והביאו בעל הליכות עולם אבל בפסוק ואברהם עודנו עומד לפני יי' אמרו היה לו לכתוב ויי' עומד על אברהם אלא תקון סופרים הוא זה שהפכוהו רז"ל לכתוב כן אלא שזה מין אחד הוא שאין דרך הכתוב לכתוב כן משום מקום אלא שרבותינו הפכו זה.