מזרחי · שמות · פרק 23 · פסוק 11

תשמטנה מעבודה. שלא תעבדנה כשאר השנים שהשמטה בכל מקום הוא השמטת דבר מדבר:

ונטשתה מאכילה. מכילתא שלא תאכלנה כשאר השנים שהנטיש' בכל מקום היא נטישת דבר מדבר:

אחר זמן הביעור. מפני שקודם הביעור שעדיין לא כלה לחיה מן השדה אתה אוכל אותה וכשכלה לחיה מן השדה אתה כלה לבהמתך מן הבית:

דבר אחר תשמטנה מעבוד' גמורה כגון חרישה וזריעה ונטשתה מלזבל ומלקשקש: והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון כי לא הוזהרנו מן התורה אלא על חרישה וזריע' אבל המקשקש והמזבל ואפי' מנכש ועודר וכוסח וכל שאר עבודו' קרקע אינו אסור מן התורה וכך העלו בתחלת מ"ק דחרישה וזריע' אסר רחמנא אבל תולדות לא אסר רחמנא וכלהו מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא עכ"ד. ולא ידעתי מי הגיד לו סברת רש"י בזה מה היא אם היא מדאוריתא או מדרבנן והלא בפ"ק דמ"ק הקשו וקשקוש בשביעית מי שרי והכתיב תשמטנה ונטשתה ואמר מר תשמטנה מלקשקש ונטשתה מלסקל ותרצו תרי קשקושי הוו חד אברויי אילנות וחד סתומי פילי אברויי אילני אסור סתומי פילי שרי ורש"י ז"ל הביא הבריתא כצורתה והמפרש אותה באסור דאורית' יפרש גם דברי הרב מדאוריתא והמפרש אותה באסור דרבנן יפר' גם דברי הרב מדרבנן ואע"פ שהבריתא הזאת משונה בלשונה מדברי הרב י"ל שבספרי שבידו היתה שנויה כן או שמא מצא בריתא אחרת שנויה בלשון זה ועוד מהיכן חייב מדברי הרב שהזבול והקשקוש הוא מדאוריתא עד שטען עליו שאינו אלא מדרבנן אי משום דמפיק להו מקרא דונטשת' מידי איריא דילמא מדרבנן הן וקרא אסמכתא בעלמא דהא תניא שדך לא תזרע אין לי אלא זירוע וזימור מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין ת"ל שדך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך ואוקמוה בגמרא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ועוד שהטענה הזאת אינה על דברי הרב אלא על דברי רז"ל שהרי הרב לא פירש זה מפי עצמו אלא בלשון ד"א שאינו נאמר אלא בדברי התנאים והאמוראים בלבד ואיך הורשה לומר על דברי רז"ל ואינו נכון. וכן מה שטען עוד וכן הביעור אינו נלמד מן המקרא הזה אינה טענה כי זה אינו אלא מפי עצמו שפירש ואמר שמה ששנו בבריתא ונטשתה באכילה אינו רוצה לומר אלא לאחר הביעור שהרי כל זמן שלא כלה לחיה מן השדה הוא אוכל כמו שמבואר מקרא דלך ולעבדך אבל פירוש הבריתא הזאת אינו אלא לאחר הביעור שאחר שכלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית:

ויתרם תאכל חית השדה להקיש מאכל אביון למאכל חיה כו'. ובמכילתא דאל"כ למה נאמר הא לא שייך הכא לומר להתיר אכילתו בשביעית דחיה אינה ברשותו של אדם עד שתצטרך התורה להתיר לה וא"ת אכתי למה נאמר תיפוק לי מהקישא דאדם לבהמה דכתיב לך ולעבדך ולאמתך ולבהמתך מה בהמה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שלא מן המעושר אף אדם כן כבר תרצו כזה במכילתא דאי לאו קרא דויתרם תאכל חית השדה דמקיש אדם לחיה ה"א דנקיש. בהמה לאדם מה אדם אינו אוכל שלא מן המעושר אף בהמה כן קמ"ל קרא דויתרם דע"כ אי אפשר לומר אלא להקיש אדם לחיה:

כן תעשה לכרמך לזיתך. ותחלת המקרא בשדה הלבן. פירוש האי כן תעשה ארישא דקרא קאי שכמו שעשית בשדה הלבן דכתיב ברישא דקרא ושש שנים תזרע את ארצך ואין זריעה אלא בשדה הלבן כן תעשה לכרמך לזיתך: