מזרחי · שמות · פרק 13 · פסוק 5

כל שבעה גוים במשמע. ובמדרש תנחומא ה' עממין שהן שבעה וזהו הקרוב לפשוטו של מקרא שהרי הפרשת הזאת היא הפרשה שלמעל' והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יי' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבו' הזאת ולא נשנית כאן אלא בשביל דבר שנתחדש בה כדלקמן וביאת הארץ סתם היא כל ארץ ז' עממים לא ארץ ה' עממים בלבד ושם כתוב כאשר דבר שפירושו במאמר והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב וכן דרז"ל והיכן דבר והבאתי והארץ אשר נשבע לאבות אינה של ה' עממים בלבד גם אחר זה כתוב והיה כי יביאך אל ארץ הכנעני והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת שהיא הפרשה הקודמת לה אלא שהקודמת היא באינו יודע לשאול וזאת היא בתם שאינו יודע להעמיק בשאלתו כדלקמן וארץ הכנעני סתם כוללת הכל לא ארץ ה' עממים בלבד. ומה שטען הרמב"ן ז"ל ודעת רז"ל שהיתה ארץ של ה' עממין לא של שבעה עממין אין דעת כל החכמים שוה בו שהרי במדרש תנחומא אמרו בהדיא ה' שהן שבעה ובמכילתא שנו אל ארץ הכנעני בארץ ז' עממין הכתוב מדבר אתה אומר כן או אינו אלא בארץ ה' עממין הכתוב מדבר הרי אתה אומר נא' כאן ביאה ונא' להלן ביאה מה להלן בארץ ה' עממין שהן ז' במקום אח' הכתוב מדבר אף כאן בארץ ה' עממין שהן ז' במקום אח' הכתוב מדבר ומה שטען עוד שאין טעם להזכיר רובם ויניח קצתם בכלל הכנעני הנה גדול מזה כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחתי והפריזי והכנעני החוי והיבוסי שהזכיר כל הששה והניח הגרגשי לבדו בכלל הכנעני ואין להשיב בעבור שהוא פנה ואין להלחם בו כי אין בזה הפסוק רמז למלחמה כלל כי פירוש והכחדתיו מן הארץ שיגורש משם כמו עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך שהוא מורה על הגרוש כי כן כתוב ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי כו' ועוד ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם ומפורש במקום אחר הנני גורש מפניך את האמורי והכנעני והחתי והפריזי והחוי והיבוסי:

ואחת ממשפחות כנען היתה שלא נקרא לה שם אלא כנעני. ופי' ולא שהוא שם כולל כל הנשארים שלא הוזכרו בכתוב דא"כ אין נכתב הכנעני במקום שנזכר בו כל הז' משפחות אחר שאין שם צורך לכלול בו משפחות רבות:

וביעקב הוא אומר הארץ אשר אשה שוכב עליה. במכילתא פי' ושם כתוב כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי אח אשר דברתי לך שפירושו לצרכך שמה שהבטחתי לאברהם על זרעו לך הבטחתי כדפרש"י שם ובפרשת וישלח וא"כ השבוע' שעשיתי לאברה' דכתיב ביום ההוא כרת יי' אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ כאילו נשבעתי אותה ליעקב אבל בפרשת וארא גבי וגם הקימותי את בריתי אתם כתב רש"י ז"ל ליעקב אני אל שדי פרה ורבה וגו' ואת הארץ אשר נתתי וגו' מפני שאין כונת רש"י שם להודיע השבועה רק ההבטחה באל שדי כדפרישי' ולכן לא הביא שם המקרא הזה מפני שאין מן המקרא הזה ראיה על הבטחתו שהיא באל שדי רק על השבועה:

החלב זב מן העזים והדבש זב מן התמרים. וכאילו אמר ארץ של זיבת חלב ודבש שפירושו ארץ שהעזיה שבה זבים חלב והתמרים שבה זבים דבש לא שהארץ זבת חלב ודבש כמ"ד חלב זה חלב ההרים כדכתיב יטעו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב ודבש זה דבש יערות כדכתיב ויבא העם אל היער והנה הלך דבש כו' דההוא דרשא בעלמא הוא אך הדקדוק ימאן זה כי זבת הוא פועל בינוני או תואר לא שם גם יתכן לפרש דברי רש"י ז"ל דה"ק וכי הארץ זב חלב ודבש אלא שהחלב זב מן העזים והדבש זב מן התמרים ונעשים על הארץ נהרות של חלב ודבש ונגרים עליה ונמצא שהארץ זבת חלב ודבש:

את העבודה הזאת של פסח. לא של קדושת הבכור: