מזרחי · במדבר · פרק 22 · פסוק 2

את כל אשר עשה ישראל לאמורי. אמר אלו שני מלכי' שהיינו בטוחים עליה' לא עמדו מפניה' אנו על אח' כמה וכמה לפי' ויגר מואב לשון מורא כמו גורו פי' אלו שני מלכי' שהיינו בטוחים בגבורתם דכתיב בהו ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים לא עמדו בפניהם אנו על אחת כמה וכמה לפיכך ויגר מואב לשון מורא כמו גורו לכם לא כמו לשון גרות כמו ויגר בגרר שהיו דומים לעצמם גרים בעולם כלישנא קמא דמדבר רבה ותימה אם מלת ויגר דבקה אדלעיל מיניה מאי כי רב הוא דכתיב בתריה דמשמ' שמפני ריבויים הוא שפחד ולא מפני מה שנעשה לשני המלכים וליכא למימר שחסר וי"ו מן כי רב הוא כאילו אמר וכי רב הוא שפירושו ועוד מפני שרב הוא דא"כ היה לו לפרש זה כמו שפי' גבי כי הוציא יי את ישר' ממצרים שכתב וכי הוציא במקום כי הוציא להורות על חסרון הוי"ו ופי' בפ' נח גבי וירא האלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני לפיכך ויאמר ואח"כ חזר ואמר כי מלאה הארץ חמס דמשמע שמפני החמס נגזרה גזרת קץ כל בשר ולא מפני שהשחית כל בשר ופי' רש"י קץ כל בשר כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים בא לפני כי מלאה הארץ חמס לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ושם פירשתיו ואלו הכא לא פי' כלום וליכא למימר דהא דכתב רש"י אלו ב' מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם הכי פירושא אלו שני מלכים שהיו יושבים בספר להיות לנו למגן וצנ' היינו בטוחים בהם לא עמדו בפניהם ונהרגו אנו מה בטחון יש לנו עתה לפיכך ויגר מואב לשון מורא דהשתא לא קשיא מכי רב הוא משו' דכולה חדא מילתא היא ופירושו כשראה בלק מה שנעשה לשני המלכים הללו שהיו בספר שלהם והיו בטוחים בם שלא יניחו את ישראל לבא עליהם פחד מישראל מפני רבויים אבל כל זמן שלא נעשו לשני המלכים הללו מה שנעשה בהם לא היה ירא מישר' מפני ריבויים מפני שאלה המלכים היו יושבים בספר של מואב והי' מגן להם וכל זמן שהם קיימין אי אפשר לישראל לבא על מואב למלחמה דאם כן מאי אנו על אחת כמה וכמה דקאמר: