מזרחי · שמות · פרק 22 · פסוק 6

וגונב מבית האיש לפי דבריו. פי' הנפקד או' זה לא שהכתוב אומר אותו דאם כן מאי ונקרב בעל הבית להשבע שלא שלח ידו והלא כבר אמר וגונב בית האיש. אבל הרמב"ן ז"ל כתב ואין צורך כי הכתוב יאמר אם גונב מבית האיש ונמצא הגנב ישלם שנים ואם לא ימצא הגנב יבא לבית דין וישבע על הגניבה אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ואשר ירשיעון אותו ב"ד בגנבה הזאת שהוא הגונב ישלם שנים כי ב"ד לא ירשיעו אותו לשלם שנים אם לא גנבו הוא כי חיוב התשלומין בכפל בגנב הוא כאשר אמר למעלה חיים שנים ישלם. ולא הבינותי דבריו כי אע"פ שלקח מלת אם שמלת ימצא הגנב והוסיפו על מלת וגונב ולקח הוי"ו של וגונב והוסיפו על מלת ימצא כאילו אמר אם גונב מבית האיש וימצא הגנב הנה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו כי לא תתן בזה כלום שעדיין הקושיא במקומה עומדת כי מאחר שאמר הכתוב אם גונב ועליו כתוב אם ימצא או לא ימצא שוב לא יתכן לומר שיבא הבעל הבית לב"ד וישבע שנגנב ולא כמו שהוא טוען שהרי לא נזכר למעלה שבעל הבית טוען שגונב עד שיאמר שישבע שנגנב כמו שהוא טוען אלא אם יפורש וגונב שהוא מאמרו של בעל הבית כמו שפירש רש"י וגונב מבית האיש לפי דבריו שפירושו שזהו דברי הגנב שטוען שגונב לא שהוא מאמר הכתוב כמו שפירש הרמב"ן ז"ל גם לא יתכן לומר ואשר ירשיעון אותו בית דין בגניבה הזאת שהוא הגונב ישלם שנים כי אם כוין בזה על איש אחר חוץ מבעל הבית כבר אמר אם ימצא הגנב ישלם שנים ואם כיון על בעל הבית כבר שם הכתוב המונח שגונב מבית האיש ולא יתכן שיהיה הוא עצמו הגנב:

אם ימצא הגנב ישלם הגנב שנים לבעלים. הוסיף שתי מלות הגנב לבעלים מפני שקצר הכתוב במאמר זה ואמר סתם ישלם ולא פירש מי הוא המשלם ומי הוא המקבל ופירש אם ימצא הגנב שטען בעל הבית שגונב מביתו כמו שפירש רש"י במרובה גבי או אינו אלא בגנב עצמו: