וכל שרץ העוף וגו' בא ולמד שאם יש לו חמש טהור. בת"כ דאל"כ למה לי הא לעיל מיניה כתיב אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ד' וגו' את הארבה ואת הסלעם ואת החרגול ואת החגב ומשמע הני אין אחריני לא מכלל דכל שאר שקצי העוף יש להם ארבע רגלים אלא על כרחינו לומר דהאי קרא לא אתא אלא ללמד התר לבעלי חמש דלא תימא אלה הד' מינים בלבד הוא דשרו אבל אחריני ל"ש אית להו ד' ל"ש אית להו חמש לא קמ"ל האי קרא למידק מיניה הא אם יש לו חמש טהור והא דכתיבי הני ארבע מינים דמשמע הני אין אחריני לא היינו מבעלי ארבע רגלים בלבד אבל מבעלי חמש איכא טובא:
קריאה במקור
מזרחי · ויקרא · פרק 11 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341