מזרחי · ויקרא · פרק 18 · פסוק 6

לא תקרבו להזהיר הנקבה כזכר לכך נאמר לשון רבים. בת"כ וכן דרשו בפסוק איש אמו ואביו תיראו אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים ואינו רוצה לומר שכל מקום שהוא בלשון רבים הוא לכלול הזכר והנקבה לחייב הנקבה כזכר שהרי התורה כולה מלאה מזה שפעם מדבר בלשון יחיד על העם ופעם בלשון רבים על פרטי העם רק בעבור שזה הדבור אינו נופל על הפרטי העם רק על פרט אחד כי פי' איש איש כל פרט ופרט ולא יפול עליו אלא לשון יחיד כמו איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז איש איש מבית ישראל אשר יעלה עולה או זבח ואיש איש מבית ישראל אשר יאכל כל דם דרשו בו להזהיר הנקבה כזכר וא"ת למה לי רבוייא תיפוק לי שהנקבה כזכר מדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב בפרק קמא דקידושין איש או אשה אשר יעשה מכל חטאות האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה י"ל דוקא כשאומר סתם לא תאכל דם לא תאכל חמץ וכיוצא בהם שאין בהם שום מלה למעט הנקבה אז אע"פ שהאזהרה היא בלשון זכר אמרינן ה"ה נקבה שהרי הכתוב השוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אבל במקום שאומר איש דהוה מיעוטא איש ולא אשה אין הנקבה בכלל וצריך לכתוב אחריו לשון רבים לכלול גם הנקבה ואם תאמר אי הכי לא לכתוב רחמנא לא איש ולא לשון רבים אלא לשון זכר ולשון יחיד בלבד כבר הקשו זה בברייתא דאיש אמו ואביו תיראו אם כן מת"ל איש ותרצו איש ספק בידו לעשות ולא האשה מפני שרשות אחרים עליה והה"נ ידרשו פה אי נמי י"ל שדברי רב יהודה אמר רב אינם אלא באותה עבירה עצמה שהוזהר בה הזכר כגון אכילת חמץ וחלב וכיוצא בהם דשייך באשה כמו באיש אבל בעילת העריות שאינו נופל באשה שפיעל האשה שתבעל ופועל האשה לבעול והכתוב הזהיר שלא יבעול איך יתכן לומר השוה הכתוב בה האשה לאיש וכיון שאזהרת הזכר הוא שלא יבעול העריות ואין זה שייך באשה אלא שלא תבעל מהן שהוא ענין אחר הוכרחו רז"ל לומר אין לי אלא איש שלא יבעול אשה שלא תבעל מנין תלמוד לומר תקריבו בלשון רבים לכלול גם האשה והראיה על זה הפירו' שהרי אפילו בשני זכרים שהבועל זכר והנבעל זכר הוצרכו רז"ל ללמוד שגם הנשכב בכלל האזהרה מלא תשכב לא תשכב כתיב וכל זה אינו אלא מפני שפועל השוכב לחוד ופועל הנשכב לחוד:

אני ה' נאמן לשלם שכר. אף על פי שאין זה אצל קיום מצות דומיא דושמרתם את חקותי וגו' אני ה' ואין לדרוש מאני ה' נאמן לשלם שכר אלא כשהוא אמור אצל קיום מצות כמו שכתב רש"י ז"ל בפרשת וארא מכל מקום כיון שאינו אמור אצל עוברי עברה דומיא דוחללת את שם אלהיך אני ה' אלא אצל אזהרת לא תקרבו לגלות ערוה הרי הוא כאילו אמור אצל קיום מצות שפירוש לא תקריבו לגלות ערוה אני ה' הוא אם באה עבירה בידך ותתרחק ממנה ולא תקרב לגלות ערוה אני ה' נאמן לשלם שכר כאילו קיימת המצוה שכל מי שבאה עבירה בידו ונוצל הימנה אע"פ שאינו מתעסק בעשיית המצוה נותנין לו שכר כאילו עוסק במצוה כדתניא בפרק קמא דקדושין: