מזרחי · במדבר · פרק 30 · פסוק 6

ואם הניא אביה אותה אם מנע אותה מן הנדר כלומר שהפר לה הנאה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר הוי אומר הנאה זו הפרה ופשוטו ל' מניעה והסרה וכן למה תניאון וכן שמן ראש אל יניא ראשי וכן וידעת' את תנואתי וי"י יסלחו לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזירות ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ועוברת על נדרה ושותה יין ומטמאה למתים זו היא שצריכה סליחה ואף על פי שהוא מופר ואם המופרין צריכין סליחה ק"ו לשאינן מופרין. המאמר הזה נבוך מאד כי תחלה פי' אם הניא אביה אותה אם מנע אותה מן הנדר כלומר שהפר לה ואח"כ חזר ואמר הנאה זו איני יודע מה היא ועוד למה לא ידע מה היא והלא יש לה חברי' רבים במקרא שכלם הם ל' מניעה והסרה כמ"ש אחר זה ופשוטו לשון מניעה והסרה וכן למה תניאין כו' ואין ידיעה גדולה מזאת ועוד מאי הנאה זו דקאמר הנאה אינו יודע מה היא מיבעי ליה ועוד מאי כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר הוי אומר הנאה זו הפרה דקאמר משמע דלולא זה לא היה יודע הנאה זו מה היא והלא בלולא זה יש לו חברים רבים במקרא ועוד איך הוציא מזה המקרא דהנאה זו הפרה היא אדרבה מהאי קרא משמע דהנאה לאו הפרה הא דמיניא והפר משמע דהנאה לחוד והפרה לחוד דאל"כ תרתי ל"ל ועוד מאי ולפי פשוטו דקאמר דמשמע דעד השתא בדרשא קא מיירי והלא מדקא מייתי ראיה על הנאה זו מה היא מסיפיה דקרא ולא משאר מקראות משמע דראית האי קרא עדיף טפי מראית שאר המקראות ואם ראית שאר המקראות היא ראיה גמורה שתקרא פשוטו של מקרא כ"ש הראיה של מקרא זה ועוד איך תהיה הראיה משאר המקראות פשוטו של מקרא והראיה דהאי קרא דיניא והפר דרשא בעלמא ועוד דהאי קרא דויי' יסלח לה דקאי עלה בבת לאביה קא מיירי והיכי מוקי לה באשה שנדרה בנזירות ונ"ל דהכי פירושא שבתחלה פי' המקרא של ואם הניא אביה אותה בהפרה כמו שפירשו אותה רז"ל זה הדבר מיעוט הוא בעל בלשון הפרה והחכם בלשון התרה וזהו שאמר תחלה ואם הניא אביה אותה אם מנע אותה מן הנדר כלומר שהפר לה והוצרך להביא ראיה על דבריהם שהנאה זו אינה כשאר הנאות שבמקרא אלא מענין הפרה מאותה שהביאו רז"ל בעצמם בספרי שאמרו שם הנאה זו איני יודע מה היא כלומר אי לאו סיפיה דקרא דכתיב ביה ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר את נדרה לא היינו יודעים לפרש קרא דואם הניא אביה אותה שהפר לה אבל היינו אומרים שהור' מענין מניעה והסרה כשאר כל ההנאות שבמקרא שזהו כפי פשוטו שכלם מורים כן אבל כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר הוי אומר הנאה זו אינה כשאר הנאות שבמקרא אלא לשון הפר' פי' מדהצריך הכתוב את הבעל שיאמר מופר לך כדכתיב ביה והפר את נדרה ולא הספיק לו במניעה דכתיב ביה ואם ביום שמוע אישה יניא אותה שמע מינה דגבי אב נמי דכתיב ביה ואם הניא אביה אותה בשהפר לה קמיירי לא במניעה לחודיה אלא שהכתוב כתב בה והניא במקום והפר וזהו שכתב אחר זה מיד ופשוטו של מקרא לשון מניעה והסרה כלומר שפירוש המלה הזאת על פי פשוטו של מקרא אינו אלא לשון מניעה והסרה אלא שרז"ל דרשו אותה פה מלשון הפרה כדמשמע מסיפיה דקרא והא דקאי בויי' יסלח לה דבת ואביה ומפרש קרא דויי' יסלח לה באשה ובעלה משום דאי לאו קרא דויי' יסלח לה דגבי אשה לבעלה דכתיב בה בהדיא והפר את נדרה ואפילו הכי כתיב בה ויי' יסלח לה ה"א דקרא דואם הניא אביה אותה לאו בהפרה קמיירי דאי בהפרה למה היא צריכה סליחה השתא דכתיב גבי אשה לבעלה והפר את נדרה ואפילו הכי כתיב בה ויי' יסלח לה עכ"ל דמיירי באשה שנדרה בנזירות ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ועוברת על נדרה ושותה יין ומטמאה למתים ולפיכך הצריך לה הכתוב סליחה ואע"פ שהוא מופר לה מצינן לפרושי נמי קרא דואם הניא אביה אותה בהפרה ואפילו הכי צריכה סליחה כגון שנדרה בנזירות ושמע אביה והפר לה והיא לא ידעה ועוברת על נדרה ושותה יין ומטמאה למתים לפיכך הצריך לה הכתוב סליחה אע"פ שהוא מופר לה ומה שאמר ואם המופרים צריכין סליחה ק"ו לשאינן מופרין כך הוא שנו בבריתא דספרי וז"ל שכך פירושו משום דמפשטיה דקרא משמע דוקא בשנדרה ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ועוברה על נדרה צריכה סליחה אבל אם לא הפר לה בעלה ועוברת על נדרה אינה צריכה סליחה כדמשמע מאישה הפרם ויי' יסלח לה לפיכך הוצרכו רז"ל לומר והרי דברים קל וחומר אם המופרין צריכין סליחה ק"ו לשאינן מופרין ופי' אישה הפרם ויי' יסלח לה אע"פ שאישה הפרם יי' יסלח לה ק"ו בשלא הפר אותם: