מזרחי · בראשית · פרק 48 · פסוק 22

אתה טורח להתעסק בקבורתי וגם אני נתתי. הוצרך להוסיף אתה טורח כו' מפני שאין לזה הפסוק שום קשר ושום דבוק עם הקודם לו ומפני שמלת ואני עם הוי"ו מורה על אחר כאילו אמר אתה עושה לי כך ואני אעשה לך כך הוצרך להוסיף מלת אתה ואמר אתה טורח כו' ומפני שהגמול צריך להיות מהמין שבעבורו היה הגמול אמר שזה שנתתי לך הוא כדי שתקבר בו כי כן כתוב ואת עצמות יוסף אשר העלו ממצרים קברו בשכם:

שכם אחד על אחיך שכם ממש. אף על פי שאחד על אחיך מורה שפירוש שכם חלק כמו אחלקה שכם כתרגומו מ"מ המקרא של קברו בשכם הכריע שיהיה שכם ממש כמשמעו ופי' אחד על אחיך חלק אחד על אחיך ויחסר חלק כאילו אמר ואני הנה נתתי לך את שכם חלק אחד על אחיך וזהו שכתב רש"י אחר זה יהא לך יתרה חלק אחד על אחיך ופי' מיד האמורי הוא חמור אבי שכם ובב"ר וכי אמורי היה אלא חוי בכלל אמורי:

בחרבי ובקשתי כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להן וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן אבל לא רצה לפרש בחרבי ובקשתי על חרבם של שמעון ולוי מפני שלא עשו אותו מדעתו שהרי כעס עליה' על זה ואמר עכרתם אותי כו':

מיד האמורי מיד עשו שעושה מעשה אמורי. ובב"ר אמרו ואני נתתי לך שכם זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון אשר לקחתי מיד האמורי זה עשו וכי עשו אמורי היה אלא שעשה מעשה אמורי ומאי בחרבי ובקשתי במצות ובמעשים טובים ובתרגום ירושלים ואנא הא יהבית לך חולק חד יתיר על אחך לבושיה דאד' קדמאה דנסביה אברהם אבוי דאבא מן ידוי דנמרוד רשיעא ויהביה ליצחק אבא ויצחק יהביה לעשו אחי ואנא נסבתינהו מידי דעשו אחי לא בחרבי ולא בקשתי אלא בזכותי ובעובדי טביא ומה שהוצרכו לפרש מיד האמורי מיד עשו ונקרא אמורי על שעושה מעשה אמורי או מיד שכם בן חמור ונקרא אמורי דחוי בכלל אמורי ולא מיד האמורי ממש כמו לתת אותנו ביד האמורי הוא מפני שלא מצינו שום עיר שלקחה יעקב מן האמורי עד שיאמר אשר לקחתי מיד האמורי אלא את שכם מחמור אבי שכם או הבכורה מעשו אחיו ואין לפרש אשר לקחתי מיד האמורי בעבור ארץ כנען שיקחו ישראל בחרבם ובקשתם וקראם חרבי וקשתי מפני שהם של בני בניו שא"כ הוה לו לומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך מן הארץ אשר לקחתי מיד האמורי וגו' כי בזולת זה המובן ממנו הוא שאותו החלק הנוסף הוא שלקח מיד האמורי: