מזרחי · שמות · פרק 4 · פסוק 11

מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה. ופי' לאדם לך שאתה אדם כי קשה הוא לפרשו במין האדם מפני שאין זו תשובה לדבריו ומזה הטעם עצמו חוייב לפרש כל הנמשכים אחר זה על משה עם פרעה בהיותו נדון לפניו על דבר המצרי אבל בפקח לא מצא מקום לדרוש ולא ידעתי מה יעשה בו. ושמא י"ל שמפני שתפש בכל אחד דבר והפכו אמר גם זה אעפ"י שאין בו צורך לעניינו ויהיה או פקח מתפרש לרואה שהוא כנגד או עור ולשומע שהוא כנגד או חרש כי הרואה והשומע שניהם פקוחי החוש זה בחוש הראות וזה בחוש השמע וכן כתוב פקח אזנים ולא ישמע וכתיב לפקוח עינים עורות ולכן בא או פקח בין החרש והעור להיות משרת לשניהם חרש או פקח או עור בתנחומא אבל בש"ר אמרו מי שם פה לאדם אם אין אתה איש דברים אל תחוש הלא אני בראתי כל פיות שבעולם ואני עשיתי אלם מי שחפצתי וחרש ועור ופקח לראיה ופקח לשמיעה ואם אני חפצתי שתהיה איש דברים היה כמו כן אלא לעשות בך כן אני חפץ בעת שתדבר שיהיו דבריך נכונים שאני אהיה עם פיך הה"ד ואנכי אהיה עם פיך ויהיה פי' לאדם לפי זה למין האדם:

או מי ישום אלם מי עשה לפרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך. בתנחומא ואינו רוצה לומר שלא נתאמץ לצוות בהריגתך כלל דאם כן מהו זה שכתב גבי או חרש ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך אלא ה"פ שכשראה את משרתיו שלא שמעו מצותו היה לו להתאמץ שיעשה תכף על ידם או על ידי אחרי' שישמעו למצותו לולא שנעשה כאלם ולא נתאמץ על זה. אך קשה אם כן מאי האי דקאמר ולספקלטורים ההורגים מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת והלא משרתיו כבר נעשו חרשים ולא שמעו למצות פרעה בהריגתו וגם פרעה לא נתאמץ אחר זה במצות הריגתו כדלעיל ועוד מדפירש רש"י ויצלני מחרב פרעה שנעשה צוארו כעמוד של שיש ולא שלטה בו החרב משמע שכבר תפשוהו והביאוהו לפני פרעה ואם לא נתאמץ פרעה לצוות להביאו וגם לא שמעו משרתיו כשצוה היאך הביאוהו לפניו ועוד שממדרש נעשה צוארו כעמוד של שיש משמע שע"י זה ניצל ולא ע"י שברח מן הבימה. ושמא י"ל שמתחלה שצוה להרגו תפשוהו והעלוהו לבימה להרגו וכשראו שלא שלטה בו החרב הניחוהו שם בבימ' כדי להכין לו כלי מות אחרים לחשבם שעשה שום כשוף שלא ישלוט בו חרב והיו שומרים אותו שם ומשם ברח ונעשה לו נס שנעשו כל השומרים עורים ולא ראו אותו כשהיה בורח וכשהוגד לפרעה שברח מן הבימה לא נתאמץ לצוות שירדפו אחריו לתפשו בהכרח אלא צוה שימצאוהו בשפה רפה ואם כל זה היה להם לקיי' דבר המלך לרדוף אחריו לתפשו לולא שנעשו כל משרתיו כחרשי' ולא ישמעו אותו א"נ כשהוגד לו שברח צוה לרדוף אחריו להביאו בהכרח ואז כל משרתיו נעשו כחרשים ולא שמעו אותו וכשראה פרעה שלא הביאוהו חשב שרדפו אחריו ולא מצאוהו ולא נתאמץ אז לשלוח כמה וכמה משרתים מפה ומפה שימצאו אותו בהכרח להביאו להרגו אלא לא נתאמץ כלל בהריגתו ושתק והלך לו:

הלא אנכי ששמי יי'. לא שעצמותי יי' כי כן כתוב ושמי יי' לא נודעת' להם ואמר ששמי יי' ולא שמי יי' מפני שאילו היה אומר שמי יי' היה המובן עמנו שבא להודיענו את שמו ואמר אנכי שמי הוא יי' ואין זה כונת המקרא הזה שאם כן ישאר מאמר מי שם פה לאדם וגו' בלתי נשוא כלל אבל אם תוספת שי"ן במלת שמי יהיה פירושו מי ששם פה לאדם וגו' אנכי ששמי יי' וזהו שהוסיף עוד עשיתי כל זאת כלומר שאנכי יי' הוא הנשוא של מי שם פה לאדם וגומר: