מזרחי · שמות · פרק 30 · פסוק 12

כי תשא לשון קבלה כתרגומו. מלשון לא תשא שמע שוא לא לשון הרמה מלשון ישא פרעה את ראשך ואף על פי שבמדרש רבי תנחומא ובויקרא רבה פירשוהו לשון הרמה ותלוי ראש כמו ומרים ראשי כיון שהוא רחוק מפשוטו של מקרא דאם כן שאו את ראש בני ישראל מיבעי ליה לא הביאו רש"י בפירושו אבל שאו את ראש כל עדת בני ישראל פירש אותו לשון הרמה מלשון ישא פרעה את ראשך מעליך כמו שאומרים לקוסטינר ארים רישיה דפלן כפי מה שפירשוהו במדבר רבה מפני שהוא קרוב לפשוטו של מקרא שהרי בישראל שצפה הקב"ה שעתיד לגזור גזירה עליהם במדבר הזה יתמו כתוב בהן שאו את ראש בני ישראל ובשבט לוי שאינו בכלל הגזירה כתוב בו פקוד את בני לוי במקום שא את בני לוי משמע שפירוש שאו מלשון ישא פרעה את ראשך מעליך הוא דאל"כ למה שינה הכתוב בלשונו וכתב בישראל לשון שא ובשבט לוי לשון פקוד וזאת הראיה תספיק להשיב להרמב"ן ז"ל במה שנסתפק ואמר ולא נתברר לי למה דרשו אוחו לגנאי ולא לשבח כמו שדרשו בויקרא רבה אין שאו אלא לשון גדולה כמה דכתיב ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך אמר הקדוש ברוך הוא נתתי לכם תלוי ראש כו' גם במה שהניח רש"י האגדה הזאת ותפש האגדה של מדבר רבה גם במה ששנה אותה מצורתה ששם אמרו שאו את ראש כאן נתן רמז למשה שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דתימא ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ואם לא יזכו ימותו כד"א ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ שמלת שאו מתפרשת לטובה בטובים ולרעה ברעים ורש"י ז"ל פירשה לרעה ולא לטובה ומה שפירש במלת תשא לשון קבלה כתרגומו ולא פירש במלת ראש לשון חשבון כתרגומו מפני שהאחד מתחייב מהאחר כי כשתפרש מלת תשא מלשון קבלה יחוייב שלא יהיה פירוש מלת ראש כמשמעה והספיק לו במה שפירש אחר זה לקבל סכום מניינם:

כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם אל תמנם לגלגולת אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה השקלים ותדע מניינם. הורה בלשונו זה כמה עניינים ראשונה שאין פירוש כי תשא כשתקבל מפני שהמובן מזה הוא שאחר שיקבל סכום מנינם יתנו חצאי השקלים ואין הדבר כן אלא שקודה שימנם יתנו חצאי שקליהם ועל ידי השקלים ההם יקבל סכום מנינם כדלקמיה ולכן יחוייב שיהיה פירוש כי תשא כשתחפוץ לקבל לא כשתקבל ואמר סכום מנינם להורות שפי' ראש סך חשבון ומפני שמנהג החשבנים שיכתבו הסך בראש הפרטים נקרא הסך ראש ואמר לדעת כמה הם להודיע שהמכוון פה בקבלת סכום מניינם הוא לדעת מניינם לא קבלת הסך בלבד אף אם לא ימנם כאילו תאמר שמפני שראה הסך שלהם שלט בהם עין הרע וראוי לתת כל אחד חצי שקל לכופר נפשו כי אין כונת הכתוב פה רק להודיע באי זה אופן יהיה מנינם כאילו אמר כשתחפוץ לדעת מנינם יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה החצאים ובזה תדע מנינם אלא שהכתוב קצר ולא הזכיר שימנה חצאי השקלים ומה שהאריך לומר אל תמנם לגלגולת בשלילה ולא הספיק לו לומר כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה השקלים ותדע מנינם כמאמר הכתוב בחיוב ולא בשלילה הוא כדי להודיע שכונת הכתוב בקבלת מנינם על פי מניין חצאי השקלים אינו אלא כדי שלא ימנם לגלגלותם ותשלוט בהם עין הרע והוא דרך תחבולה לא שהיא מצוה בפני עצמה כדי שיעשו מהם האדנים אלא כדי שלא ימנו בגולגלותם וה"ה ע"י דבר אחר חוץ מחצאי השקלים אלא מפני שע"י חצאי השקלים יעשו מהם האדנים ואגב חדא תרתי ופירוש במספר שמות כל זכר לגלגלותם האמור בפרשת במדבר הוא על ידי שקלים בקע לגלגולת כדפרש"י שם:

כמו שמצינו בימי דוד. מכאן משמע שהדבר שנגזר בימי דוד היה מפני שמנאם לגלגלותם ושלט בהם עין הרע וקשה וכי דוד לא קרא בימיו זאת הפרשה שגזרה שלא ימנם לגלגולת אלא על ידי חצאי השקלים ואם הוא לא קראה איך לא נמצא שום אחד מאנשי דורו להודיע לו. ושמא י"ל שמפני שראו שכתוב בה ולקחת את כסף הכפורים מאת ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד שהם האדנים כמו שמבואר בפרשת אלה פקודי תשבו שלא היתה הגזרה הזאת אלא לפי שעה בעבור האדנים ולא שהכתוב מקפיד על מניין הגלגולת ופירוש ולא יהיה בהם נגף הוא הנגף הבא לעולם על דרך כי צדקה תציל ממות ופירוש בפקוד אותם עם חצאי השקלים מפני שהם יהיו להם למזכרת לפני יי' בכל עת שיבא נגף בעולם ולא ידעו שזאת הגזרה היא אף לדורות אלא שבמניין הזה יקחו חצאי השקלים ויעשו מהם האדנים להיות לבני ישראל לזכרון ולדורות לקנות מהם קרבנות צבור ולשאר צרכי צבור או מפני שראו שכתוב בה ונתנו איש כופר נפשו שמלת כופר מורה שנמנים לגלגלותה ושולטת בהם עין הרע ולכן צוה הכתוב שיתנו כפרה תמורת נפשם וגם שלא הזכיר הכתוב שיתנו חצאי השקלים אחר נתינתם וחשבו מזה שפירוש הכתוב הוא שימנו אותם לגלגלותם ושיתנו חצאי השקלים שיהיו כפרם ולפיכך מנה אותם גם הוא לגלגלותם ונתנו גם חצאי השקלים והכתוב לא הזכיר נתינת חצאי השקלים מפני שכיון שמנאם לגלגלותם אין תועלת בנתינתם אך קשה אם כן כשפקד דוד את העם ושלח השליש ביד יואב והשליש ביד אבישי בן צרויה והשליש ביד אתי הגתי למה לא היה בהם המגפה אבל אדרבה הצליח ונצחו במלחמה. ושמא יש לומר שמה שהמניין שולט בהם אינו אלא כשנמנין כל ישראל ביחד כדכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו ליי' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף אבל כשמונה מקצתן אין בכך כלום ולפיכך כשמנה דוד את כל ישראל ואת כל יהודה שלט בהם עין הרע ובא עליהם הדבר וכשמנה את העם אשר אתו בלבד לא שלט בהם עין הרע והלכו ונצחו במלחמה: