מזרחי · במדבר · פרק 19 · פסוק 21

ומזה מי הנד' רבותינו אמרו שהמז' טהו' וזה בא ללמ' שהנוש' מי חטא' טמא טומא' חמורה לטמא בגדים שעליו מה שאין כן מנוגע וזה שהוציאו בלשון מזה לומ' לך שאינ' מטמאין עד שיהי' בהן שיעור הזייה. בפרק קמא דנדה ובפ"ק דיומא מזה ומזין עליו טהור נוגע בהן טמא ונפקא להו מקרא דוהזה הטהור אף לאחר שהזה הטהור ואף על גב דדרשינן מניה הטהור מכלל שהיה טמא למד על טבול יום שהוא טהור בפרה תרתי שמעינן מינה כדכתוב התוספו' בפ"ק דנדה ופריך בגמרא ומזה טהור והא כתיב ומזה מי הנדה יכבס בגדיו מאי מזה נוגע והא כתיב מזה והא כתיב נוגע ועוד מזה בעי כבוס בגדי' ונוגע לא בעי כבוס בגדים אלא מאי מזה נושא ונכתוב רחמנ' נושא הא קמ"ל דבעי' שיעור הזיי' ומה שכתב מה שאין כן בנוגע משמע דס"ל שאפי' היה בהן שיעור הזייה אם נגע בהן אינו מטמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו ולכאורה נמי הכי משמע מפשטא דגמרא דמעיקרא הוה מהדר לאוקומיה קרא דומזה מי הנד' בנוגע ובתר דאותיבו עליה מסיק לה מאי מזה נושא וכיון שנושא דאית בהו כדי הזייה קא מיירי כדאקמו' בגמרא נוגע נמי דאוקמוה מעיקרא מאי מזה נוגע דאית בהו כדי הזייה קא מיירי וא"ה דחו הנוגע לאוקמוה מאי מזה נושא ש"מ דנוגע לאו משום דאית בהו שיעור הזייה קמיירי דאל"כ למה לא הקשו באוקמת' קמייתא דמאי מזה נוגע ונכתוב רחמנא נוגע כמו שהקשו באוקמתא דמאי מזה נושא אבל כי דייקת בה שפיר מצינן לפרושי דהאי דקאמ' מאי מזה נושא ל"ש נושא לא שנא נוגע קאמר דכי אית בה שיעור הזייה מטמאי' טומא' חמורה לטמ' בגדי' שעליו ואי לית בהו שיעור הזייה אין מטמאין אלא במגע בלבד ואז אין טעון כבוס בגדים כדכתיב והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב והראיה על זה שהרי לא נדחית האוקמתא הראשונ' דמאי מזה נוגע אלא מפירכא דהא כתי' מזה והכתוב נוגע ועוד דמזה בעי כבוס בגדי' ונוגע לא בעי כבוס בגדי' ומשום הכי הדור לאוקמיה מאי מזה נושא וכשהקשו על זה ונכתוב רחמנ' נושא מאי טעמ' דכתב מזה והוכרחו לתרץ הא קמ"ל דבעינן שיעור הזייה מצינן למימר השתא דאתית להכי אפי' תימא מאי מזה נוגע והא דכתיב' מזה משום דבעינן שיעור הזייה דהשתא ליכא לאקשויי לא קושיא דהא כתיב מזה והא כתיב נוגע ולאו קושי' דמזה בעי כבוס בגדים ונוגע לא בעי כבוס בגדי' דא"ל כאן בשיש בו שיעור הזייה כאן בשאין בו שיעור הזייה וקרא דומזה מי הנדה יכבס בגדיו בין בנושא בין בנוגע קמיירי שבשניה' יחד כשיש בהן שיעו' הזייה מטמאין טומאה חמורה לטמא בגדי' שעליו וכשאין בהם שיעור הזייה אינו מטמא אלא טומאת אוכלין ומשקין בלבד אבל לאו בגדים שעליו וזה בנוגע בלבד אבל לא בנושא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מהלכות פרה וכן שנינו בספרי ומזה מי הנד' יכבס בגדיו בין מים למים הכתוב חולק בין מים שיש בהן כדי הזייה ובין מים שאין בהם כדי הזייה שהמים שיש בהן כדי הזייה מטמא אדם לטמא בגדי' שעליו ומים שאין בהם כדי הזייה מטמא אדם לטמא אוכלין ומשקין ומדלא פירשו בנושא או בנוגע ש"מ דשניהן שוים לא שנא נושא לא שנא נוגע כשיש בהן שיעור הזייה טמא טומא' חמורה לטמא בגדי' שעליו אבל גבי והנוגע דמיירי במי' שאין בהן כדי הזייה שאינו מטמא בגדי' שעליו לא הוצ"ל שהוא בנוגע בלבד משו' דבהדיא כתיב קרא והנוגע דוקא נוגע אבל נושא לא ואח"כ אמרו אתה אומר לכך בא או לא בא אלא לחלוק בין מזה לנוגע שהמזה לא נוגע מטמא בגדי' והמזה הנוגע אינו מטמ' בגדי' אמרת ק"ו אם המזה שלא נוגע מטמא בגדי' המזה הנוגע דין הוא שיטמ' בגדי' וגו' הא אין עליך לומ' כל' אחרון אלא כל' ראשון בין מים למים הכתו' חולק בין מים שיש בהן כדי הזייה ובין מים שאין בהן כדי הזייה שהמים שיש בהן כדי הזייה מטמא אדם לטמא בגדי' שעליו והמי' שאין בהן כדי הזייה מטמא אדם לטמא אוכלין ומשקין משמע שכשיש בהן כדי הזייה בין במגע בין במשא הוא מטמא אדם לטמא בגדי' שעליו כמ"ש הרמב"ם ז"ל דאס"ד במשא בלבד מטמ' אדם לטמא בגדי' שעליו אבל בנוגע מטמא אדם לטמא אוכלין ומשקין בלבד כדכתב רש"י ז"ל א"כ הרי הכתוב הזה בא לחלוק בין מזה לנוגע לא בין מי' שיש בהן כדי שיעור הזייה למים שאין בהן כדי שיעור הזייה כדקתני בספרי וצ"ע ומה שאמר לטמא בגדי' שעליו לאו דוקא שעליו אלא כל בגד או כלי שנגע בו הטמא הזה בשעת חבורו במטמאין מטמאין ואחר שיפרוש מהמטמאין אינו מטמא בגדי' והא דנקט שעליו משו' דבגדי' שעליו מסתמא הם עליו בשעת חבורו במטמאין וא"כ הנושא מי חטאת שיש בהן כדי שיעור הזייה א' בגד שעליו או בגד שיגע בו כל זמן שהוא נושאים הרי הם טמאי' והוא והם ראשוני' לטומאה פי' מהן כגון שהשליך את מי חטאת שעליו הרי הוא ראשון כמו שהיה והכלי או הבגד שיגע בו אינו מטמא אותו שאין וולד הטומאה מטמא כלים וכן כ"מ שנאמר בתורה בטמאות וכבס בגדיו לא בא ללמד שהבגדים שעליו דוקא הם טמאים אלא ללמד שכל בגד או כלי שיגע בו הטמא בשעת חבורו במטמאין הרי הם טמאין וכן מה שאמ' שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה משא"כ בנוגע שהוא מטמא טומאה קלה אינו אלא כשנושא או נוגע במי נדה שלא לצורך הזייה וקודם שעשו מצותן אבל לצורך הזייה או לאח' שנעש' מצותן כגון שטבל את האזוב והזה על האד' הטמא והיו המים שותתים ויורדי' על הטמא לארץ. הרי אותן המי' טהורי' במגען ובמשאן: