כי בחפזון יצאת ולא הספיק הבצק להחמיץ וזה יהיה לך לזכרון. וזהו ששנינו מצה זו שאנו אוכלין על שם שנגאלו אבותינו ממצרים ואנו אומרים בהגדה על שום שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ ואם תאמר והלא בזולת זה לא היו רשאין לאכול חמץ שכבר הוזהרו על כך שנ' שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי י"ל דאזהרה זו אינה אלא לדורות שהיה גלוי וידוע לפניו יתברך שיצאו ממצרים בחפזון עד שלא יספיק בצקן להחמיץ ולפיכך הזהירן שיהיו אוכלין מצה לדורות בזמן הזה שבעת ימים זכר ליציאת מצרים אבל פסח מצרים לא היה נוהג חמוצו אלא יום אחד כדנפקא לן מסמיכות דלא יאכל חמץ עם קרא דהיום אתם יוצאים כדאיתא בפרק כל שעה ובפרק בתרא דפסחים:
קריאה במקור
מזרחי · דברים · פרק 16 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
למען תזכור על ידי אכילת הפסח והמצה את יום צאתך. פי' קרא דלמען תזכור לאו אדסמיך ליה קאי אלא אוזבחת פסח ואשבעת ימים תאכל עליו מצות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341