מזרחי · במדבר · פרק 8 · פסוק 4

וזה מעשה המנורה שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה לכך נאמר זה. בספרי פי' מפני שמלת זה מורה על הרמוז אבל גבי וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם זאת התורה אדם כי ימות באהל זאת חקת הפסח לא דרשו כלום משום דגבי מנורה כתיב וזה מעשה המנורה והמעשה לא היה כי אם בשעה שעשאה בצלאל וגבי החדש הזה שפירושו המתחדש הזה שהוא הירח שאינו נראה עד אחר שקיעת החמה ולא נדבר השם עם משה אלא ביום כדכתיב ביום דבר השם עם משה ודרשו רז"ל מכאן שלא נדבר השם עם משה אלא ביום וכן גבי שרצים דכתיב בהו וזה לכם הטמא שלא היה הטמא בידו וכן גבי שקלים דכתיב בהו זה יתנו שפירושו זה השקל ולא היה השקל בידו הוצרכו לדרוש בם שהראם לו הקדוש ברוך הוא אבל גבי וזה הדבר אשר תעש' להם לקדש אותם שהדבר מורה על הדבור הספוריי שהיה מדבר עמו וגבי וזאת התורה זאת חקת הפסח שהתורה והחקה מורים על הוראת השם וגזרתו המורים על הדבר הספוריי שהיה מדבר עמו לא דרשו בהם כלום ולגבי וזה אשר תעשה על המזבח שפירושו וזה המעשה אשר תעשה על המזבח והמעשה לא היה כי אם בשעת העבודה דרשו היש אומרים שהראה לו הקב"ה למשה כל הלכות שחיטה שלא היה מבין משה מהיכן היא המוגרמת כדפרש"י ז"ל שם במנחות בפרק הקומץ רבה אבל תנא דבי ר' ישמעאל דס"ל שפירוש וזה אשר תעשה על המזבח פירושו וזה ספור סדר המעשה אשר תעשה על המזבח שבבקר תעשה הכבש הא' ובין הערבים תעשה הכבש השני ושתביא עם כל א' עשרון סלת בשמן כתית רבע ההין ורביעי' ההין יין שהוא ספוריי לא דרש בו כלום ומזה הטעם עצמו גבי תיבת נח דכתיב ביה וזה אשר תעשה אות' שלש מאות אמה שפירושו וזה ספור הסדר אשר תעשה התיבה בארכה וברחבה וגובהה ושגובהה מתחלק לתחתיים שניים ושלישים לא דרשו בו כלום אבל בפרשת תרומה בפסוק תעשה המנורה פירש"י ז"ל תיעשה מאליה לפי שהיה משה מתקשה בה א"ל הקב"ה השלך את הככר לאור והי' נעשת מאליה לא שהראה אותה לו באצבע כמו שכתב כאן וכן כתב אחר זה כן עשה הקב"ה שעל ידו נעשת והיה נראה לנו לומר שהן אגדו' חלוקות שהרי במנחות בפרק הקומץ רבה אמרו תנא דבי רבי ישמעאל ג' דברים היו קשין למשה עד שהראם לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה ור"ח ושרצים משמע שעל ידי שהראה אותה למשה באצבע נעש' ולא שנעשת מאליה ובתנחומא אמרו שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן עד שהראה לו הקב"ה באצבע שנאמר וזה מעשה המנורה מקשה זהב כלומר מה קשה היא לעשותה והרבה יגע בה משה ולא עשאה כיון שנתקשה בה א"ל הקב"ה משה טול ככר זהב והשליכהו לאור והוציאו והיא מעצמה נעשת היא וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה שאתה מכה בפטיש ומעצמה היא נעשת לכך הוא אומר מקשה תיעשה המנורה ביו"ד ולא כתיב תעשה כלומר שמעצמה היא נעשת וכן כתוב כמראה אשר הראה יי' את משה כן עשה את המנורה מי עשה הב"ה עשה אותה אך מצינן לתרוצינהו שלא תהיינה חלוקות זו לזו שמתחלה נתקשה בה משה והראה אותה לו באצבע במטבע של אש כפי האגדה של פרק הקומץ רבה אלא שחזר עוד ונתקשה בה אחר שהראה אותה לו באצבע אז אמר לו הב"ה טול ככר והשליכהו לאור והוציאו והיא מעצמה נעשת היא וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה אז נטל את הככר והשליכו לאור והוציאו ונעשת מאליה כפי האגדה האחרת:

עד ירכה שהוא אבר גדול עד פרחה שהוא מעשה דק שבה הכל מקשה ודרך עד לשמש בלשון זה כמו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית. פי' אע"פ שבכ"מ מלת עד נופלת על המרחק הזמניי או מקומיי ולפי הפי' הזה שפירשנו פה על מאמר עד ירכה עד פרחה אין מלת עד מורה לא על מרחק זמניי ולא על מרחק מקומיי מ"מ מצינו עד ג"כ שמשמש על זולת המרחק הזמניי או המקומיי כמו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ויהיה זה כמוהו ודומה לו מהארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר שפירושו מהעץ היותר גדול עד העץ היותר קטן:

כמראה אשר הראה כתבנית אשר הראהו בהר כמו שנאמר וראה ועשה כתבניתם. פי' כמראה מלשון ראיה ולא מלשון מראה שהוא הגוון מכל מקום מפני שאין הכונה פה רק תבנית שבאותו התבנית שהראה לו בהר כן עשה אותה ונקראת התבנית בשם מראה מפני שעל ידי הראייה נודעה לו התבנית:

ומדרש אגדה על ידי הקב"ה נעשת מאליה. י"מ שהמדרש חולק עם הפירוש הראשון כן עשה כמו ויגד המגיד ופירוש מי שעשאה מי שדרכו לעשותה והוא בצלאל והמדרש אמר כן עשה הקב"ה הנזכר למעלה שמעצמה נעשת בלתי פועל נר' והוא הקב"ה וי"א שהמדרש בא לבאר שמה שאמרו בפי' הראשון מי שעשאה מורה על הב"ה הנזכ' למעלה ואינו נכון שא"כ לא היה לו לומר אלא ומדרש אגדה הוא הב"ה: