מזרחי · בראשית · פרק 47 · פסוק 18

בשנה השנית לשני הרעב. כי ולחם אין בכל הארץ חוזר לענין ראשון כדלעיל:

כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני כי אשר תם הכסף והמקנה ובא הכל אל יד אדני. פי' כי אם תם כי אשר תם כמו עד אם דברתי דברי שפירושו עד אשר דברתי דברי כדלעיל כי לא יתכן לפרשם כמשמען מפני שמלת אם מורה על התנאי ואין ענין התנאי נופל בם אבל לבי מגמג' כי אין טעם למלת אשר במקום הזה כי היה לו לומר כי תם הכסף לא כי אשר תם הכסף ואמר והמקנה במקום ומקנה הבהמ' להודיע שהבהמה פה הוא ביאור המקנה לא הבדל כי שם המקנה איננו נופל חוץ מהבהמה בשום מקום והוסיף ובא הכל קודם אל אדנ' מפני שבזולת זה יהיה אל אדני דבק עם תם הכסף והמקנה ואין טעם לו כי לא תם הכסף רק לבעליו רק הוא דבק עם תוספת ובא הכל ואמר אל יד אדני במקום אל אדני מפני שהמכוון פה הוא שבא ברשותו הנקרא יד לא שבא אליו כפי המובן ממלת אל אדני כי אינו נופל בממון שבא אליו רק שבא לו כי הלמ"ד מורה על קניין לבעל הקניין ויהיה פיר' המקרא הזה תם הכסף והמקנה מבעליו ובא הכל לרשות אדני:

בלתי אם גויתנו כמו אם לא גויתנו. כי מלת בלתי אם תפרשנו כמו עד בלתי השאיר לו שריד שהוא כמו לא יהיה פי' בלתי אם גויתנו ולא אם גויתנו ואין טעם לו ואם תפרשנו לבד כמו בלתי לה' לבדו יהיה פי' בלתי אם גויתנו לבד אם גויתנו ואין טעם לו כי מלת אם מורה על התנאי ואין לו ענין במקום הזה לפיכך הוצרך להקדים מלת אם קודם מלת בלתי כאילו אמר לא נשאר אם גויתנו שפירושו אם לא גויתנו שטעמו אלא גויתנו: