הוא ובניו א"ר שמעון אם היא נמכ' בניו מי מכרן אלא מכאן שרבו חייב במזונו' בניו. וכה"ג דרשי במכיל' גבי ויצאה אשתו עמו וכי מי הכניס שתצא אלא מכאן שרבו חייב במזונו' אשתו ובניו דהכא לאו בסתם בני' קמיירי דומיא דאשתו אלא בבנים שהאב חייב במזונותן בלבד דהיינו עד שיהיו בני שש:
קריאה במקור
מזרחי · ויקרא · פרק 25 · פסוק 41
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אל אחזת אבותיו אל כבוד אבותיו. לא אל אחזת קרקעותיו דומיא דשבתם איש אל אחזתו ואין לזלזלן בכך דהכא לאו במכר אחוזתו קמיירי כמו גבי יובל דכתיב ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו דמיירי במכירת עצמו ובמכירת קרקעותיו אלא דוקא במוכר עצמו קמיירי וא"כ לא שייך הכא לומר ואל אחזת קרקעותיו ישוב לפיכך צ"ל דאל אחזת אבותיו דההא פירושו אל כבוד אבותיו ישוב שכל זמן שלא שב אל משפחתו אבותיו מזולזלים ומזה הטעם עצמו הוצרך לפר' אחזת חזקת שפירושו שישוב בחזת' כבוד אבותיו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341