מזרחי · דברים · פרק 14 · פסוק 1

לא תתגודדו לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויים להיות נאים ולא גדודי'. תקן בזה כמה ענייני' אמר לא תתנו גדידה במקום לא תתגודדו מפני שמלת לא תתגודדו מבניין התפעל שעל הרוב מורה על הפעול והאזהרה אינה נופלת רק על הפועל שבידו לפעול ושלא יפעול פירש תתגודדו תתנו גדידה שהוא פועל כמו והתנחלתם אותם ואמר גדידה ושרט כדי לפרש מלת גדידה שהיא מענין שרט והם שמות נרדפים ואמר על מת להודיע שמלת למת שבה גם על לא תתגודדו ולא על הקרחה בלבד הסמוכה לה ואמר לפי שאתם בניו להודיע שפי' בנים אתם הוא טעם לאזהרו' לא תתגודדו ולא תשימו קרחה כאילו אמר לפי שבנים אתם ליי' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה. ומה שטען הרמב"ן ז"ל ואיננו נכון דא"כ תהיה המצוה הזאת גם שלא על המת ואין זה דעת רז"ל אינה טענה כי מאחר שהכתוב לא הזהיר רק על המת שבו המנהג לעשותו צריך שיפור' גם עד של בני אתם גם על המת המנהיג אבל שלא על המת שאין מנהג לעשותו בטלה דעתו אצל כל אדם ואין לחוש לטעם הגדידה ומה שאמרו בפ"ק דיבמות לא תתגודדו לא תעשו אגודות שלא יהו ב' בתי דינין בעיר אחת זה נוהג מנהג אחד וזה נוהג מנהג אחר אינו אלא דרך דרש בעלמא:

ובמקום אחר הוא אומר ולא יקרחו קרחה בראשם לעשות כל הראש כבין העינים. וכך שנינו בספרי יכול לא יהו חייבון אלא על בין העיני' בלבד ת"ל בראשם לרבות כל הראש יכול הכהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתרות חייבין על כל קרחה וקרחה וחייבין ג"כ על הראש כבין העינים אבל ישראל שלא ריבה בהן הכתוב מצות יתרות לא יהו חייבין אלא על קרחה אחת ולא יהו חייבין אלא על בין העינים ת"ל קרחה קרחה לג"ש מה קרחה האמורה בכהנים חייבין על כל קרחה וקרחה וחייבין על הראש כבין העינים אף קרחה האמורה בישראל חייבין על כל קרחה וקרחה וחייבין על הראש כבין העינים וא"ת אדרבה אימא איפכא לפי שנ' לא יקרחו קרחה בראשם שומע אני כל הראש תלמוד לומר בין עיניכם לא אמרתי אלא על בין העינים בלבד דהשתא ליכא לאקשויי הא בראשם כתיב דבין העינים נמי ראשם מקרי שמקצת הראש ראש אבל לדרש רז"ל קשיא והא בין עיניכם כתיב ושמא יש לומר דבין עיניכם לשום דרשא אצטריכא ליה והא דלא דרשי בין עיניכם ולא לשאר הראש ופי' בראשם במקצת ראשם משום דכל היכא דאיכא למדרש לקולא ולחומר' לחומר' דרשינן לקולא לא דרשינן: