מזרחי · דברים · פרק 32 · פסוק 17

לא אלוה כתרגום לית בהון צרוך. וכן שנו בספרי ונ"ל שהוצרכו לפרש כן מפני שא"א לפרשו כמשמעו כי אחריו אלהים לא ידעום ואם היה פירש לא אלוה כמשמעו איך קראו אחר זה אלהים ומפני שמילת בהון צרוך נראה שאילו היה בם שום צורך ושום הניי' לא היה מקפיד הוצרך לפרש שאילו היה בהם צורך לא היתה קנאתו כפולה כמו שהיא עכשיו אבל עכשיו שאין בהם שום צורך ועם כל זה זובחים להם קנאתו גדולה וכפולה וכך שנו בספרי אילו היו עובדים לחמה ולבנה כוכבים ומזלות ודברים שהם להנייה לעולם לא היתה קנאתו כפולה אלא הן עובדין לדברים שאין מטיבין להם אלא מריעין להם מה דרכו של שד נכנס באדם וכופה אותו:

חדשים מקרוב באו אפילו האומות לא היו רגילים בהם ומי שהיה רואה אותם היה אומר זה גלולי יהודי. וכן שנו בספרי כל זמן שא' מן האומות רואה אותו אומר גלילי יהודי זה וכה"א כאשר מצאה ידי לממלכו' האליל וגו' מלמד שירושלם ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם וא"כ האי חדשים מקרוב באו עכ"ל שפירושו חדשים לישראל אבל האומות לא היו רגילין בהם:

לא שערום אבותיכם לא יראו מהם לא עמדה שערתם מפניהם דרך שערות אדם לעמוד מחמת יראה. בספרי ויהיה כנוי שערום מהם כמו בני יצאוני יצאו ממני פן תשבענו תשבע ממנו:

ויש לפרש עוד שערום לשון ושעירים ירקדו שם שעירים הם שדים לא עשו אבותיכם שעירים הללו. ויהיה ג"כ פה כנוי שערום מהם רק פירש מהם פה ממין השעירים שהם השדים הנזכרים למעלה ופירש שערום עשו שעירים כמו מאלמים עשו אלומים:

יח תשי תשכח. מגזרת נשיתי טובה ושרשו נשה והיו"ד במקום ה"א למ"ד הפועל ומשפטו תשה ועקרו תנשה:

ורבותינו דרשו כשבא להטיב לכם אתם מכעיסים לפניו ומתישין כחו מלהטיב לכם והוא מגזר' ויתש' יי' ששרשו נתש שהו' קרוב לעניין תשש כחו כנקב' מלשון רז"ל ששרשו תשש: