מזרחי · בראשית · פרק 3 · פסוק 20

חזר הכתוב לעניינו הראשון. בויקרא האדם שמות ששם היה ראוי לכתו' ויקרא האדם שם אשתו חוה:

ולא הפסיק אלא ללמדך כו'. שאלו לא היה מפסיק בין קריאת שמות הבהמות ובין קריאת שמה אע"פ שהיינו יודעי' שקריאת שמה אחר בריתת' היתה והכתוב הקדימה להסמיך קריאת שמה לקריא' הבהמות מ"מ לא היינו יודעים מי גרם לו לאדם שיברא לו אשה אחר שנברא לבדו אבל עכשיו שספור בריאת' הוא בין קריאת שמות הבהמות לקריאת שמה למדנו שהגורם לזה היא קריאת השמות שכשהביאן לקרוא להם שמות הביא מכל מין ומין זכר ונקבה כדלעיל ועל ידי זה אמר לכלן יש בן זוג ולי אין בן זוג מיד ויפל וגו' ומשו' דאיכא לאקשויי אם כן היה לו לכתוב קריא' שמה אחר בריאתה מיד ולמה לא נכתב אלא פרשת הנחש תירץ ואמר ועל ידי שכ' ויהיו שניה' ערומי' סמך לו פרשת הנחש מפני שמתוך שראה אותה ערומה כו' כדלעיל. וא"ת אם כן גבי והנחש היה ערו' למה לא אמר היה לו לסמוך ויקרא האדם שם אשתו כדהכא אבל אמר היה לו לכתוב ויעש יי' אלהים וגומ' י"ל דהתם דקאי אקרא דויהיו שניהם ערומי' קשיא ליה למה לא כתב מיד ויעש יי' אלהים כתנות עור שהיא תרופתן של ערומי' והכא דקאי אקרא דויקרא האדם שם אשתו חוה קשיא ליה למה לא כתב אותו גבי קריאת השמות: