מזרחי · ויקרא · פרק 11 · פסוק 44

כי אני ה' אלהיכם כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם כך והתקדשתם כו'. אמר כשם שאני קדוש אע"פ שלא נזכר לשון קדושה לבד כי אני ה' אלהיכם מפני שאין טעם לומר כי אני ה' אלהיכם לכן והתקדשתם אלא כי אני ה' קדוש לכן והתקדשתם אתם גם עצמכם כמוני שאי אפשר לפרש זה אלא אם כן הוא בכח המאמר הוצרך לומר אחר כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם כלומר שבכלל מאמר אני ה' אלהיכם הוא שאני קדוש כי אין קדוש כה' אבל בת"כ שנו כשם שאני קדוש כך אתם היו קדושים כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים ונראה שהם סוברים שמאמר כי אני ה' אלהיכם דבק עם לא תטמאו בהם שפירושו שתהיו פרושים מן המאכלות הטמאות כשם שאני ה' אלהיכם פירוש מכל הנבראים ומאמר והתקדשתם דבק עם כי קדוש אני הבא אחריו ולכן צ"ל שגם רש"י ז"ל הכי דריש לה שוהתקדשתם דבק עם מה שאחריו והא דקאמר שאני ה' אלהיכם אחר מאמר כשם שאני קדוש אינו אלא לפרש קרא דאני ה' אלהיכם יתירא שהיה די לומר והתקדשתם כו' כי קדוש אני ה' שפירושו כשם שאני קדוש כך קדשו גם אתם את עצמכם ופירש בזה שמפני שאני ה' אלהיכם אתם מחוייבים שתהיו מתדמים לי שכשם שאני קדוש כך תהיו קדושים:

קדשו עצמכם למטה והייתם קדושים לפני שאני אקדש אתכם למעלה. דקרא דוהייתם קדושים קרא יתירא הוא שהיה די לומר והתקדשתם כי קדוש אני לפיכך פירש ואמר והתקדשתם למטה והייתם קדושים למעלה ומפני שהקדושה שלמטה היא בידם ושלמעלה אינם בידם הוצרך לומר גבי והתקדשתם קדשו עצמכם למטה וגבי והייתם קדושים שאני אקדש אתכם למעלה ובעולם הבא:

ולא תטמאו את נפשותיכם לעבור עליהן בלאוין הרבה. דאל"כ למה לי הרי כתוב לעיל ולא תטמאו בהם והיינו דאמר אביי בפ"ק דפסחים אכל פוטיתא לוקה ארבע אכל נמלה לוקה חמש צרעה לקה שש ופרש"י אכל פוטיתא שרץ המים לוקה ד' חד לאו כתיב בשרץ המים בת"כ וחד במשנה תורה ושני לאוין כתובים בת"כ בשקצים סתם אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם והכא לא כתיב על הארץ ומשמע בין שרץ הארץ ובין שרץ המים הרי ארבע: