מזרחי · בראשית · פרק 25 · פסוק 27

כל זמן שהיו קטני' לא היו נכרי' במעשיהם כו' שאף על פי שהיו נפרדים מן המעיים זה לרשעו וזה לתומו מכל מקום לא היו נכרים במעשיהם עד שגדלו וקרא דויגדלו הנערי' ויהי עשו וגו' בהכר מעשיהם קמיירי. וא"ת והלא לא יצא עשו לתרבות רעה עד שהיה בן ט"ו שנה שמת אברהם אביו זקנו כדכתב הרב גבי ויזד יעקב נזיד. י"ל דאותן שתי שנים שמי"ג עד ט"ו אעפ"י שהיו נכרים במעשיה' לא היו אלא בצנעה אבל אחר ט"ו היו נכרים בפרהסיא זה לצדקו וזה לרשעו לצוד ולרמו' את אביו בפיו ולא כמשמעו דאם כן היינו איש שדה ועוד איש ציד מיבעי לי' דומיא דאיש שדה ואיש תם מאי יודע ציד יודע לצוד ולרמות ועוד דלגבי יעקב כתיב תם במקום יודע ציד ויושב אהלים במקום איש שדה והפך התם הוא המלא מרמות:

היאך מעשרין את המלח היאך מעשרין את התבן. בתנחומא ונקט תבן ומלח מכל שאר דברי' משום דאינן חייבין במעשר לא מדאורייתא ולא מדרבנן מה שאין כן ירקות דאע"ג דמדאוריית' אינן חייבין במעשר כדכתי' מעשר תבואתך יצאו ירקות שאינן בכלל תבואה מכל מקום מדרבנן מיהא מחייבי:

אדם בטל וצודה חיות. אף על גב דמאיש שדה משמע אדם בטל ולא עובד שדה דאם כן עובד אדמה מיבעי ליה כמו וקין היה עובד אדמה מכל מקו' צודה חיות ועופו' לא משתמע מיניה אלא שהרב ז"ל הוציא זה מכח הסברא דכיון דעשו היה ציד כדמשמע מקרא דוצודה לי צידה וכתיב כי ציד בפיו ותרגם אנקלוס ארי מצידיה הוה אכיל והציידו' אינה נכללת במאמר יודע ציד כדלעיל עכ"ל שהיא נכללת בפסוק איש שדה א"נ כיון שדרך הבטלני' הולכי השדות שיהיו צודים חיות ועופות דרך תענוג יחוייב מזה שיהיה האיש שדה צודה חיות ועופות: