מזרחי · שמות · פרק 21 · פסוק 3

ולשון בגפו בכנפו. כי על גפי מרומי קרת כמו על כנפי גם כנף לשון תרגום גפא כמו' וגפין דנשר לה:

שלא בא אלא כמות שהוא יחידי בתוך לבושו בכנף בגדו. הוצרך לכל זה מפני שפירוש בגפו בכנפו שפירושו שלא בא אלא בכנף בגדו וזה לא יורה על היחידות עד שיחייב מזה שלא היה נשוי אשה לכך הוצרך לפרש שכנף בגדו במקום הזה הוא במקום לבושו כאילו אמר שלא בא אלא בתוך לבושו שהמנהג לומר על היחיד אין לו רק לבושו:

בגפו יצא מגיד שאם לא היה נשוי מתחלה אין רבו מוסר לו שפחה. בפ"ק דקדושין ואמר מגיד דמשמע דמדוקיא דקרא נפקא ולא מפשטיה אף על גב דמלת בגפו מורה על היחידית שפירושו יחיד בלא אשה שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית דאס"ד יחיד בלא אשתו השפחה הרי כבר אמור האשה וילדיה כו' משום דמקר' דבגפו יצא משמע יחיד בלא אשה ישראלית דבגפו בתרא דומיא דבגפו קמא לפיכך אמר מגיד לומר דאף על גב דבגפו קמא בלא אשה ישראלית בגפו בתרא אינו באשה ישראלית אלא באשה כנענית דאל"כ אם בגפו יבא כן יצא מיבעי ליה אלא עכ"ל דדאי בגפו בתרא לאו דומיא דבגפו קמא הוא אלא קמא בישראלית ובתרא בכנענית:

ואם בעל אשה ישראלית הוא. וכן שנינו במכילתא אם בעל אשה הוא בבת ישראל הכתוב מדבר אתה אומר בבת ישראל או אינו אלא בכנענית כשהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה הרי כנענית אמורה הא מת"ל אם בעל אשה הוא בבת ישראל פירש האי אם בעל אשה הוא אבגפו יבא דמיירי בישראלית קאי או אינו אלא אבגפו יצא הסמוך לו דמיירי בכנענית קאי וה"ק אם עבר רבו ומסר לו שפחה כנענית   ונהיה בעל אשה אף על פי שלא היה לו אשה ישראלית יצאה אשתו הכנענית עמו כשהוא אומר אם אדניו יתן לו אשה הרי כנענית אמורה הא מת"ל אם בעל אשה הוא בישראלית אבל יש לתמוה איך היה עולה על הדעת שנפרש אם בעל אשה הוא אם עבר רבו ומסר לו שפחה כנענית אעפ"י שלא בא אצלו עם אשה ישראלית והלא אפי' אם מסרה לו רבו אין לו רשות לישא אותה לעבור בלאו דלא יהיה קדש וקדשה מבני ישראל דדברי הרב ודברי תלמוד דברי מי שומעין ועוד מאי ויצאה אשתו עמו הא כתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו ולא אשתו עמו אפילו כשנשאה בהיתר כ"ש כשנשאה בעבירה:

חייב במזונות אשתו ובניו אף על גב דמהכא לא נפק' אלא מזונות אשתו מ"מ איכא קרא אחרינא דכתיב ויצא מעמך הוא ובניו אגב מזונות אשתו דנפקא מהכא נקט גם מזונות בניו אף על פי שאין מכאן ראיה על מזונות בניו ובניו דהכא בבניו הקטנים קמיירי וכן פירש רש"י בקדושין ואף על פי שאין האב חייב במזונותיהן מן התורה מ"מ האדון חייב בהם וצריכא דאי אשמעינן בניו ה"א משום דקטנים הם ולאו בני מיעבד ומיכל נינהו אבל אשתו דבת מיעבד ומיכל היא אימא תיעביד ותיכול ואי אשמעינן אשתו ה"א משום דלאו דרכה להדורי לפי שהוא בשת לה אבל בניו דדרכייהו להדורי אימא לא צריכא כו' כדאיתא בקדושין: