מזרחי · בראשית · פרק 2 · פסוק 24

רוח הקודש אומרת כן. ולאו אדלעיל מיני' קאי דכתי' ויאמר האדם וגו' דהא מהאי קרא נפקא לן דבן נח מוזהר על אמו ועל אשת אביו ועל אשת חבירו ועל רביעת הזכור והבהמ' כדתניא בסנהדרין בפ"ד מיתות ובב"ר אמרו מנין שהן מוזהרין על גלוי עריות כישראל שנאמר ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור באשתו ולא בבהמ' והכי קאמר על כן מאחר שבת זוגו של אדם לא נבראת אלא מגופו ומעצמו ולא כשאר הבעלי חיים לפיכך אני מזהיר בהם שיעזוב כל אחד את אביו דהיינו אשת אביו ואת אמו שלא ישתמש עמהם כאותו תשמיש של בת זוגו אלא ודבק באשתו ולא באשת חבירו כו' כדתניא בסנהדרין:

ושם נעשה בשרם אחד. בסנהדרין פ"ד מיתות ובב"ר לא שהם עצמם יהיו בשר א' והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואין בזה טעם כי גם הבהמ' והחיה יהיו לבשר א' בולדותיהן: ואני תמה מאד איך לא השגיח בדברי הרב שאמר על כן יעזוב רוח הקודש אומרת כן לאסור על בני נח העריות שזה מורה שכל זה הפסוק אינו אלא אזהר' על העריות ולא פי' העריות היוצאות מבשר אחד כמו שלא פי' העריות היוצאות משאר מלות זה הפסוק מפני שסמך על הברייתא דפ"ד מיתות דתני' ע"כ יעזוב איש את אביו וגו' ר' עקיבא אומר אביו זו אשת אביו אמו זו אמו ממש ודבק ולא בזכור באשתו ולא באשת חבירו והיו לבשר אחד מה שנעשית לבשר אחד יצאו בהמ' וחיה שאין נלודין מן האדם וככה אמרו בב"ר בהדיא והיו לבשר אחד ע"י הולד שנוצר בין שניהם הם נהוים לבשר אחד וכונתם בזה אינו אלא למעט הבהמ' והחי' שאין ולד נוצר מזווגם עם האדם עד שיעשו לבשר אחד שהרי הבריית' בפי' לא מיעטה הבהמ' והחי' אלא מוהיו לבשר אחד שנעשית לבשר אחד בולדותיהן לאפוקי זוג האדם עם הבהמ' וחיה שאינ' לבשר אחד והרב עצמו מסתמא לא כיון בפירוש זה רק למעט הבהמ' והחיה שאינם נלודים מן האדם: