מזרחי · שמות · פרק 21 · פסוק 22

וכי ינצו אנשים זה עם זה. במכילתא לא שניהם אם האשה דא"כ מאי איריא שניהם אפילו אחד נמי ועוד ונתנו מיבעי ליה אלא עכ"ל זה עם זה שנתכוון להכות את זה והכה את האשה ומפני זה נחלקו החכמים בדבר במה שאמר ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש י"א נפש ממש מפני שנתכוון להרוג אדם אע"פ שלא נתכוון לאשה וי"א ממון כדלקמיה וכדאיתא במכילתא:

ולא יהיה אסון באשה. דתניא במכילתא אתה אומר ולא יהיה אסון באשה ענוש יענש בולדות או אינו אלא לא יהיה אסון בולדות ענוש יענש באשה תלמוד לומר ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש ואי בולדות לאו נפש תחת נפש הוא דהא מכה איש ומת כתיב עד שיהא בן קיימא הראוי להיות איש ולא הנפלים והולדות שבמעי אשה כל זמן שלא יצאו לאויר העולם בחזקת נפלים הם שהרי עדיין לא כלו חדשיהם וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות רוצח ההורג את הגדול או את הקטן בן יומו משמע אבל עובר שעדיין לא יצא לאויר העולם שאינו אפילו בן יומו לא ושמא משום דכל זמן שלא יצא לאויר העולם יש לחוש בו שמא לא כלו לו חדשיו ולא יהיה ראוי להיות איש והתראת ספק לאו שמה התראה ואע"ג דרוב עוברין שבמעי אמן כלו חדשיהם מ"מ כיון דהשתא עדיין לא כלו התראת ספק הוא ולא דמו לסתם אנשים דאזלינן בהו בתר רובא ולא חיישינן דילמא טרפ' הוו והתראת ספק לאו שמה התראה דיש לחלק בין רובא דהאידנא לרובא דלאחר זמן א"ק דפרק ד' מיתות אמרו משום רבי ישמעאל בן נח נהרג אף על העוברין שבמעי אמן מדכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שבתוך האדם הוי אומר זה עובר שבמעי אשה ואם ישראל פטור על העוברין מי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור דכה"ג פרכינן בפרק השוחט גבי מילתיה דרב אחא בר יעקב דאמר אין מזמנין כותי על בני מעים ובפ"ד מיתות גבי כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה. ושמא י"ל שאני הכא דאשכחן שהחמירה בו תורה יותר מישראל שאזהרתו זו היא מיתתו כדאיתא בפרק ד' מיתות אי נמי ישראל בנפלים נהי דפטור מכל מקום לא שרי כמו שתרצו התוספות:

ענוש יענש יגבה ממון ממנו. כי אחריו כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן וכמוהו וענשו אותו מאה כסף שפירושו שיגבו ממנו ממון ואמר יגבה ממנו ולא אמר יפרע ממון מפני שאחריו ונתן בפלילים דמשמע שעדיין לא פרע:

כאשר ישית עליו כשיתבענו הבעל בבית דין להשית עליו עונש על כך. ופי' כאשר ישית כשישית לא כפי מה שישית דאם כן מאי ונתן בפלילים דקאמר משמע שאין הדבר תלוי בבעל אלא בדיינים:

ונתן המכה דמי ולדות. המכה לא אצטריכא ליה דפשיטא הוא דהאי ונתן אענוש קאי ויותר היה לו לפרש גבי ענוש יענש המכה אלא משום דבעי לפרושי ונתן על דמי ולדות ולא על דמי האשה המוכה והרי זה מקרא קצר אגב אורחיה אמר ג"כ המכה: