מזרחי · במדבר · פרק 28 · פסוק 15

ושעיר עזי' וגו' כל שעירי המוספי' באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו הכל כמו שמפורש במס' שבועו' ונשתנ' שעיר ר"ח שנ' בו ליי' ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שאין מכיר בחטא אלא הב"ה בלבד ושאר השעירין למדין ממנו. פירוש כל שעירי המוספין בין דרגלים בין דר"ח כולן באין לכפר על טומחת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף כרבי יהודה דאמר ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרין ופירש הרמב"ם ז"ל אין בה ידיעה בתחלה זה אפשר בתינוק שנשבה לבין הכותים ולא קדמה לו ידיעה שהוא מסור לבני ישראל ביאה למקדש והוא טמא ונעלמה ממנו הטומאה ונכנס למקדש טמא ופרשו בגמרא מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא ושעיר עזים אחד לחטאת ליי' שאין מכיר בו אלא הקב"ה יהא שעיר זה מכפר והיינו שאין לו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף דקאמר והקשו בגמרא והא מיבעי ליה לכדריש לקיש דאמר מה נשתנה שעיר ר"ח שנא' בו ליי' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי שמיעטתי את הירח ותרצו אם כן לימא קרא על יי' מאי ליי' כדאמרן ואימא כוליה קרא להכי הוא דאתא א"כ לימא קרא חטאת יי' מאי ליי' שמעת מינה תרתי והדר פריך ונכפר נמי אפילו בשאר עבירות בשלא נודע לו לא בתחלה ולא בסוף דהא הכא סתמא כתיב לחטאת ליי' שאין מכיר בחטאו רק השם לבדו ל"ש בחטא דטומאת מקדש וקדשיו ל"ש בשאר חטאות ומנ"ל לאוקומה בטומאת מקדש וקדשיו בלבד ומשני תנא דבי רבי ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע פי' שעיר החיצון דיום הכפורים וזה בא בזמן קבוע פי' שעיר דר"ח מה שעיר החיצון של יום הכפורים אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו דהא איתקש לשעיר הפנימי מדכתיב שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים ובפנימי כתיב וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם ודרז"ל מטומאות בני ישראל על הנכנסים למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף שנאמר לכל חטאחם וחטאת הוא שוגג ומפשעיהם אף הנכנסין מזידין בטומאה אף שעיר ר"ח אינו מכפר אלא על הנכנסין למקדש בטומאה אשכחן שעיר ר"ח שעירי רגלים מנ"ל דתנא דמכפרי מטומאת מקדש וקדשיו דאית בה כרת אימא לא מכפר אלא אשאר עבירות דלית בהו כרת ולא דמי לר"ח שמפורש בחטא שאין מכיר בו אלא הקב"ה ומשמע כל חטאים שאינם ידועים ולהכי בעי מנ"ל דלא מכפרי נמי השאר עבירות ואף על גב דברגלים נמי כתיב בהו לכפר אימא לא מכפרי אמידי דעון כרת הא נמי כדתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ושעירים של רגלים באין בזמן קבוע ושעיר של ר"ח או שעיר של יום הכפורים בא בזמן קבוע מהשעיר דר"ח או דיום הכפורים אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף שעירי רגלים אינם מכפרים אלא על טומאת מקדש וקדשיו איכא למיפרך אי מדר"ח שכן תדיר אי מדיום הכפורים שכן מרובה כפרתו ודין הוא בשעיר החדש לכפר על טומאת מקדש וקדשיו אע"ג דאית בהו כרת מכיון שהוא תדיר י"ב פעמים בשנה תאמר בשעירי רגלים שאינם תדיר ואין להם כח לכפר אלא בשאר עבירות דלית בהו כרת וכן נמי אי ילפת מיום הכפורים איכא למפרך מה ליום הכפורים שכן מרובה כפרתו שהוא מכפר על כל עבירות וכיון שיום הכפורים עצמו מכפר על כל עבירות דין הוא שהשעיר של יום הכפורים שיכפר על טומאת מקדש וקדשיו דאית בהו כרת תאמר בשעירי הרגלים דאף על גב דכתיב בהו לכפר אימא לא מכפרי אמידי דעון כרת וכי תימא הא גמרן ראש חדש מדיום הכפורים ולא פרכינן התם כפרה מכתב כתיבא וגלויי מילתא בעלמא הוא אבל הכא כולה מילתא לא גמרינן ופרש"י התם גבי ר"ח כפרה בגופיה כתיב לחטאת ליי' שפירושו על חטא שאינו ידוע כי אם להב"ה וכולל כל חטאים שאינם ידועים והא דגמרינן מיום הכפורים שלא יכפר אלא טומאת מקדש וקדשיו גלויי מילתא בעלמא הוא דהא לא גמיר ר"ח מיניה כפרה אלא מיעוטא למעט שאר עבירות דהא לכפר הוא דכתיב בהו ולא פירש על מה ואתה בא ללמוד משל יום הכפורים שיכפרו על טומאת מקדש וקדשיו דאית בהו כרת ולהכי פרכינן מה ליום הכפורים שכן מרובה כפרתו ומסיק בגמרא אלא כדאמר ר' חמא בר חנינא שעיר ושעיר הכא נמי שעיר ושעיר ואיתקו' שעירי רגלים לשעירי ראש חדש מה שעירי ראש חדש אינן מכפרין אלא על שאין בטומאה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ופרש"י שעיר ושעיר שעיר הוה מצי למכתב בכולהו וכתיב ושעי' וי"ו מוסיף על ענין ראשון להקיש ומהו ההקש איתקוש שעירי הרגלי לשל ר"ח והוא כב' למד בבנין אב מיום הכפורים ודבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהקש בקדשים וילפינן שפי' רגלי' דראש חדש אף על גב דראש חדש לא ידעינן אלא בבנין אב מיום הכפורים הכי אמרינן בזבחים בפרק איזהו מקומן וא"ת הרי שעי' עצרת וי"ה דלא כתיב בהו וי"ו מנ"ל דשעירים דידהו לכפר על טומאת מקדש וקדשיו הן באים א"ת מבנין אב דשאר רגלי' א"כ תפשוט מהכא דדבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בבנין אב ועוד אי בבנין אב אתו למילף בקמא דבתר ר"ח נכתי' ושעי' בוי"ו ואינך ליתו בבניין אב כב' תרצו התוס' בזה דלא חייש הכא אלא בההוא ושעי' דכתי' בת' ר"ח ואינך ושעי' לשום דרשא וממילא אתו שא' רגלי' דכיון דגלי בחד הוו אחריני ילמד סתום מן המפורש ואפילו בניו אם לא צריך א"ק במה שפרש"י ודבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהקש והא בעיא היא בפרק איזהו מקומן אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהקש אי לאו והתוספות הקשו לרש"י על זה ולא תרצו כלום:

ומדרשו באגדה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח. איני רוצה לומר שפירוש הראשון הוא על דרך פשוטו וזה הוא על דרך מדרשו שהרי בגמרא הקשו והא מיבעי לכדריש לקיש דאמר מה נשתנה שעי' של ר"ח שנ' בו ליי' אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה כו'. ותרצו א"כ לימא קרא חטאת יי' מאי ליי' ש"מ תרתי חד להא דריש לקיש וחר לשאין מכי' בו אלא יי' לבדו אלמא תרויהו לפי מדרשו הוו אלא ה"ק ומדרשו לפי אגדה שהן דברים אגדיים אבל הראשון מדרשו על פי הברייתות שבת"כ שהם כולם הלכות ודינים:

על עולת התמיד יעשה כל הקרבן הזה. זה מסכים עם מה שביארתי על פסוק על עולת התמיד דלעיל שממנו יובן שכל אלה המוספין אינן קריבין אלא בין שני התמידין כדפרשתי:

ונסכו אין ונסכו מוסיף על השעיר שאין נסכים לחטאת כמו שדרשו בפרשת נסכים גבי ועשיתם אשה שומע אני כל הקרב לאישים יטענו נסכים ת"ל עולה מנין לרבות שלמים ת"ל או זבח יכול שאני מביא חטאת ואשם ת"ל לפלא נדר או לנדבה מי שבא בנדר או בנדבה טעון נסכים לא החטאת והאשם רק הוא מוסב על עולת התמיד הסמוך לו כאילו אמר על עולת התמיד ונסכו יעשה כל הקרבן הזה: