מזרחי · ויקרא · פרק 7 · פסוק 5

אשם הוא עד שינתק שמו ממנו. דהיינו אחר שנתק לרעייה שכל עוד שלא נתק לרעייה לא נתק שם האשם ממנו ולמדנו מכאן שהאשם שמתו בעליו קודם הקרבתו או שאבד ונתכפרו בעליו באחר ואחר כך נמצא אע"פ שעומד להיות דינו שירעה עד שיסתאב ואח"כ ימכר ויפלו דמיו לקיץ המזבח דהיינו לעולת נדבת צבור אם קדם ושחטו סתם קודם שינתק לרעייה אינו כשר לעולה מפני שכשנתק לרעייה כבר ניתק שם האשם ממנו ועומד שאם יסתאב להמכר ויהיו דמיו לדמי עולה וכיון שדמיו דמי עולה אם קדם ושחטו סתם קודם שיסתאב כשר לעולה אבל כל עוד שלא ניתק דינו לרעייה שעדיין שם האשם עליו כדכתיב אשם הוא בהויתו יהא אע"פ שעומד להיות דינו לרעייה וכשיסתאב להיות דמיו דמי עולה כיון שעדיין שם האשם עליו והוא אינו ראוי להיות אשם מכיון שמתו בעליו או נתכפרו בעליו אינו ראוי להיות אפילו לעולה אע"פ שקדם ושחטו סתם קודם שיסתאב:

ואינו בא ללמד על האשם שיהא פסול שלא לשמו כו'. פי' מה שדרשו אשם הוא בהויתו יהא שיהא שם האשם עליו כל עוד שלא ניתק לרעייה ולא דרשו בו אשם הוא בהויתו יהא שלשמו כשר שלא לשמו פסול כדדרשו גבי חטאת כדלעיל הוא מפני שאשם הוא כתוב אחר הקטרת האימורים ומכיון שהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר תו לא שייך לומר לשמו כשר שלא לשמו פסול מפני שאם באת לומר כן יהא האשם צריך שתהא הקטרת אימוריו לשמו ואם לא פסול כיון דאשם הוא כתוב אחר הקטרת אימורין ואכולהו קאי ואין הדבר כן שהרי הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר משום דאין כפרה אלא בדם וכך תרצו אותו בפ"ק דזבחים וא"ת הרי אשם נמי אשכחן ביה דכתיב קדש קדשים הוא בראש הפרשה קודם הקטרת אימורין כבר תירץ שם רש"י בזה דאפילו הכי לא ילפינן מיניה משום דלא משמע מיניה לשמו אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן כגון חטאת הוא אשם הוא או היכא דכתיב גבי אחת מעבודות הדם אבל גבי קדש קדשים הוא דאותו הוא לא כתיבא לא עם שם קרבן ולא עם אחת מעבודת הדם לא דרשינן מיניה לשמו: