מזרחי · במדבר · פרק 26 · פסוק 11

ובני קרח לא מתו הם היו בעצה תחלה ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם. במדבר רבה ובפרק חלק אמרו ובני קרח לא מתו לא חיין ולא נדונין תנא משום רבנן מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו על רגליהם ואמרו שירה אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזילנא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחזינך בלועי דקרח אזלי חזאי לי חדא ביזעא דהוה קא נפקי חוטא דקוטרא מיני שקל גבבא דעמרא ומשויה ואותביה בריש רומחא עייליה ואחליפיה ואפיקתיה מהתם ואיחרך אמר לי אצית ושמע שמעית דהוו קאמרו משה ותורתו אמת והן בדאין אמר לי כל תלתין יומין מהפכא להו גיהנם כבשר בתוך הקלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאין ופרש"י נתבצר להם כעיר בצורה התקין להם מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו אלא כל שלשים יום חוזרין לגיהנם ונדונין דהכי אמרינ' לקמן ולא הבינותי דבריהם כלל דהא מההיא דלא חיין ולא נדונין משמע ששוב לא עלו על פני הארץ וכן משמע נמי ממה שפרש"י גבי נתבצר להם מקום בגיהנם התקין להם הקדוש ברוך הוא מקום גבוה שלא העמיקו כ"כ בגהינם ולא מתו אלא כל שלשים יום חוזרין לגיהנם ונדונין דהכי אמרינן לקמן וזהו היפך המדרש שאמרו ובני קרח לא מתו אלא עלו על פני הארץ ובאו לא"י והיו נביאים והראיה ע"ז שעלו על פני הארץ ושמואל ובניו שהם המשוררים והם הנקראים הקרחי לבני קרח מזמור גם בתורה כתוב משפחת הקרחי ואלמלא שפרש"י גבי מקום נתבצר להם בגיהנם שלא העמיקו כ"כ בגיהנם ולא מתו אלא כל שלשים יום חוזרין לגיהנם ונדונין דהכי אמרינן לקמן דמשמע דס"ל דההיא עובד דטייעא דאחזי ליה לרבה בר בר חנה בלועי דקרת דהוו אמרי משה ותורתו אמת והם בדאים בבני קרח קמיירי הוה אמינא דההיא עובדא דטייעא בשאר בלועי דקרח קמיירי ולא בבני קרח שבני קרח עלו מיד על פני הארץ וההיא דלא חיין ולא נדונין פליגא אדתנא משום רבנן מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו שם דתנא משום רבנן ס"ל דמקום נתבצר להם בגיהנם וישבו שם ומשם עלו על פני הארץ ובאו לא"י והיו נביאים ומשוררים כשמואל ובניו שהיו מבני קרח והיינו דכתיב משפחת הקרחי ולא קשיא ולא מידי אלא למ"ד ובני קרח לא מתו לא חיים ולא נדונין אבל לפרש"י קשיא לכולהו: