ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 15 · פסוק 7

הבתרים, כשיכלו ארבע המלכיות תהיה תחיית המתים, והתחילו ב"עד שיפוח היום" – דהיינו עד שיופיע זה שנמשל ביום אורי, ככ': "סר צלם מעליהם". ודימו את המושיע לצבי ואיל, בגלל מהירות ריצתם. ואפשר ש'תור' הוא משל לאדום וישמעאל, כי כל אחד מושל במקצת העולם, כמו שהתור מופיע בא"י רק במקצת מן השנה, ככ': וקול התור נשמע בארצנו. וגוזל משל לישראל, ככ': כנפי יונה נחפה וג', וכיונים אל ארובותיהם. וכך סידר את חמש הממלכות, וישראל בכללן. ויהי השמש לבוא ותרדמה – שינה. ואימה חשכה גדולה, זהו חזון הנבואה הנקרא מראה ונקרא תרדמה, והוא מה שנאמר באברהם כאן. והוא כנוי שכונתה בו הנבואה, והוא המצב שבו נמצא הנביא כבעגול מכוסה ואינו יודע את מצב יתר האנשים, כמו שהם לא ידעו את (מצב נבואתו). וחשכה, זוהי חשרת עבים ועננים הסובבים אותו, ככ': "ישת חשך סתרו", ואומר: "חשך ענן וערפל". והוסיף מלת אימה כדי להבדיל בין החושך (הזה) ובין הענן הטבעי. והוסיף 'גדולה' כענין ענן גדול ואש מתלקחת. ופרט ואמר, נופלת עליו, לומר שהקרובים ושמסביבו לא ראו מזה דבר כמו שאמר דניאל: "וראיתי אני לבדי" וגו'. ואמר ידע תדע, בכפל לשון, שידע הוא ויודיע לבניו את הקץ של גלות מצרים. ומן החכמה להודיע להם כדי שלא יתרעמו על השעבוד, כשיפול עליהם, אלא יצפו לגאולה שהובטחה להם, ולא יתייאשו.