ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 18 · פסוק 20

[ואמר: 'זעקת סדום' וג'] והוא הגורם העיקרי לחורבנם. כי זה מרמז לעושק, ככתוב: מרב עשוקים יזעקו. (ומרמז) להמנעות מן הצדקה, ככתוב: אוטם אזנו מזעקת דל, [ועל סדום נאמר]: ויד עני ואביון לא החזיקה. והוסיף: 'כי רבה', כרמז לגאוה, ככתוב: ותגבהינה, ואומר: גאון שבעת לחם. והמלה 'וחטאתם' מתכוונת לבעילות אסורות. והוא שאמר: ותעשינה תועבה לפני. והוסיף 'כי כבדה' כרמז לזדון לב, וזוהי כוונת מילת 'מאד' שהוסיף. ומילת 'ואראה' מורה על קביעת ארכה; שלח אליהם את מלאכו לתת להם ארכה, אולי יחזרו בתשובה באותו יום. וזה היה אחר עשרים וחמש השנים שהאריך להם מזמן ביאת אברהם אל הארץ. ואמר: 'אם היה כצעקתה, אעשה בהם כלה', כלומר: אחתום עליהם (את הדין), ככתוב: כי כלה היא מעם אביו. ואם אינם עומדים בחטאותיהם, וימשכו ידם מהם, אודיעם זאת ואגלה להם זאת על ידי הסירי מהם את הכליון. ואברהם שמע את הדברים האלה, והאנשים הלכו להם. וקודם שהתחיל לבקש רחמים על סדום פתח ואמר: ואנכי עפר ואפר, בדרך ההכנעה המצוייה אצל אנשים כשהתלהבותם מתגברת ... האפר, כי האש פועלת בעצמיותה, עד שהיא נחלשת, גם בטבע, ומה שיש עמה ... האש והאפר משתנים ל...