ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 24 · פסוק 26

ויקוד האיש וישתחו לייי, זה אחד מעשרה דברים שאדם מישראל חייב להשתחוות עליהם: על בשורה טובה, ככתוב. ויאמן העם וישמעו ... ויקדו וישתחוו, ועל הטובה (לאדם אחד) ככתוב: והנחתו לפני ייי אלהיך והשתחוית לפני ייי אלהיך, ועל (הבטחת) הטובה לכלל האומה, הנשמעת מפי אלהים, ככ' ויעבור ייי על פניו ויקרא וגו' וימהר משה ויקד ארצה וישתחו, ועל השראת הנבואה, ככ': וישמע משה ויפל על פניו, ועל הראות אור השכינה, ככ': כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם ואפל על פני, ובשעת כניסה לבית המקדש ככ': רוממו ייי אלהינו והשתחוו להר קדשו וגו', ובהקרבת קרבן צבור, ככ' וכל הקהל משתחוים וגו', ובמקרה של אסון ליחיד, ככ': ויקם איוב ויקרע את מעילו ויקד ארצה וישתחו, ובמקרה אסון לצבור, אף על פי שאין זה מגיע לאותו היחיד, ככ': ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה וגו', וכשרואים אות ופלא ככ': ותצא אש מלפני ייי...ויפלו על פניהם. וכמה זמן צריך עובד ה' לשהות בהשתחויה? נאמר, כדי אמירת פסוק שיש בו יותר מעשרים אותיות, כמו שאמרו ישראל בהר הכרמל: ויפלו על פניהם ויאמרו ייי הוא האלהים ייי הוא האלהים – כ"ו אותיות. או כמו שאמרו בבנין הבית: ויכרעו אפים על הרצפה וישתחו והלל לייי כי טוב כי לעולם חסדו, כ"ה אותיות. או כמו שאמרו ביום הכפורים: ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כ"ד אותיות. או כמו שאמרו בימי הצום, לפי המסורה: חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו כ"ב אותיות. והכורע ואינו שוהה כדי שיאמר את הפחות מהשעורים האלה כאילו לא כרע.