ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 18 · פסוק 32

ומפני מה הפסיק בעשרה ולא בקש בפחות מכך? בדבר הזה אנו מוצאים ארבעה טעמים: א. כדי שיהיה בהם מספר שהוא מנין לתפילה ולהרבה מצוות אחרות, כידוע שעדה היא עשרה. והב. מפני שהיו חמישה מחוזות, והתכוון שיהיו שניים בכל מחוז. ג. הנסיון הורה לאברהם שהיו שמונה צדיקים בדור אנשי המבול, ולא בקשו להציל (את הדור) בזכותם. ד. כסבור היה, שיש בסדום עשרה (צדיקים): לוט ואשתו, ארבע בנותיו וארבעת חתניו. וראיה לכך, שארבע בנות היו ללוט ממה שנאמר: וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו הנשואות, וכשלא יצאו אלה, אמרו לו המלאכים: קח את שתי בנותיך הנמצאות, וחשב אברהם שארבעתן נשואות.

ומה שאמר יחזקאל: [והיו שלשת ה]אנשים האלה בתוכה, ואמר: אם [בנים וגו', אינו בסתירה] למה שבסיפור זה. כי שם דבר רק על הזכרים. וכבר אמרו, שפרט שם את השלושה הנזכרים קודם, מפני שכל אחד מהם ראה עולם בנוי וחרב ובנוי, והעולה על הדעת: מפני שמנה (שם) חרב ורעב וחיה רעה ודבר, פרט את אלה השלושה שניצלו מארבעתם: נח מן הרעב, כמו שביארנו בפסוק: "האדמה אשר אררה"; איוב מן הדבר, ככתוב: "כי עתה שכבתי ואשקוט" וגו'; דניאל מחרבו של נבוכדנצר, ככתוב: "ויגל השארית מן החרב אל בבל", וגם מן האריות בגוב, ככתוב: "אלוהי שלח מלאכיה" וגו'.

ועדות היא על צדקתו של אברהם שלא התפלל על לוט לבדו, אלא שם מבטחו (בדינו) של הקב"ה – יהרגהו אם הוא חייב, וזו אחת ממידותיהם של צדיקים, כאמור בבני לוי: "האומר לאביו ולאמו" וגו'.

והתועלת במה שכתבה התורה את הסיפור הזה, שנדע את מקור אבותינו, ונשתדל בכיבוד אורחים, ולא נתמה כשיספרו לנו על פעולות אלהים, שלא כדרך הטבע, ושנצווה את בנינו ואנשי ביתינו לעשות צדק ומשפט, ולא נהיה מסופקים בכך, שאלהים צדיק ואין בו עוול, ולא יקשה בעינינו כשהוא עושה משפטים בקרובים אלינו, ושנבקש רחמים על כל עבדיו, כפי יכלתנו.