ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 4 · פסוק 24

תרגמתי "שבעתיים" כת'ירא (הרבה) ו"שבעים ושבעה" אכת'רא ואכת'רא (יותר ויותר) בהתאם למנהג העברי שהם מרבים את הכמות הרבה במספרים שבעה מאה ואלף, היות והמספרים האלה הם בני ערך חזק (אלג'בראי). את המספר שבעה השוותה התורה למצב המספרים האלגבריים וקבעה אותו בענין חג הסוכות ופסח ובענין אבלות ומשתה והסגר (טמא), הכל ז' ימים. ולפיכך נאמר: מזוקק שבעתים, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת, כי שבעתים יקם קין, כי שבע יפול צדיק וקם. (ובעשרה): הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים, ואפו עשר נשים לחמכם והיו אם יותרו עשרה אנשים. (ובמאה): אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה, מהכות כסיל מאה. (באלף): אלף גפן באלף כסף, כי טוב יום בחצריך מאלף. ובכולם אין הכוונה שבעה או עשרה או אלף, דווקא, לא יותר ולא פחות, אלא הנרצה בכולם הוא: הרבה או רבים. ומפני חשיבותם התוריית (או הטבעית) של המספרים האלה החשיבו גם את המספר הקרוב להם, לפניהם או לאחריהם. ואמר: בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. ואמרו גם כן: תן חלק לשבעה וגם לשמונה, אף על פי שיש שם גם רמז לשנים. והפליגו בדבר עד שייחסו חשיבות גם לשבע כפל עשר, שהם שבעים, כגון אמרם בדרך סיפור: שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקצצים. וכן נתנו חשיבות גם למספרים הקרובים למספרי הכפל שלהם, מלפניהם ומאחריהם, כאמרם: ששים המה מלכות ושמונים פילגשים. וזהו הנכון ב"שבעתים" ובשבעים ושבעה (פירוש כולם – הרבה).