ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 25 · פסוק 22

ומהי התועלת שבהתרוצצות הבנים? נאמר, כדי שתלך ותשאל על כך ויוודע לה מה יהיה באחריתם, ולולא התרוצצו לא היתה שואלת דבר. ולשתי האותיות האלה הוראות לשוניות שונות: ריצה, ככתוב: ותרץ הנער'; רצון, ככתוב בחירי רצתה נפשי; שילום, כנא': אז תרצה הארץ את שבתותיה; רצוץ, ככ': ותרץ את גלגלתו; עישוק, ככ': את מי רצותי, ודחיקה – ויתרוצצו הבנים; והברקה, ככ': כברקים ירוצצו, בס"ה שבעה. והפירוש הנכון של "אם כן למה זה אנכי" – אם כך הדבר, למה זה אנכי הרה, ומלת הרה מובלעת. ומשום כך תרגמתי: "לו עלמת אן אלאמר האכד'י לם אטלבהם", אלו ידעתי שכך הוא הדבר לא הייתי מבקשם. וקרא להם, 'בנים' בעודם בבטן, על שם המצב השני, כלומר, ויתרוצצו העתידים להיות בנים. ומעין מה שאמר: "ובגדי ערמים תפשיט", וכדומה לזה.

ותלך לדרש את ייי; דרישת ייי היא בארבע דרכים: בקשת ידיעת הנסתרות על ידי הנבואה, ככ': "האין פה נביא לייי עוד ונדרשה מאתו"; תפילה, ככ': "דרשתי את ייי וענני"; קיום הדת, ככ': "ויבאו בברית לדרש לייי" וג'; תשובה, ככ': "דרשו את ייי" וג'. וכן בקשת ה' היא בארבעה דרכים: בקשת ידיעת הנסתר על ידי נבואה, ככ': "ויבקש דוד את פני ייי", בסבת הרעב. ותפילה – לפעמים בקרבן, ככ': "בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ייי" ולפעמים בלא קרבן, כאמרו: "לך אמר לבי בקשו פני" וג', וקיום הדת, כנא': "בקשו את ייי כל ענוי הארץ", ותשובה, ככ': "ואתנה פני אל ייי האלהים לבקש תפלה ותחנונים".