אולי אבנה ממנה, אולי יבנה ביתי ממנה ... בא נא אל שפחתי, מלמד שכשהבעל רוצה בדבר השייך לאשתו, אינו רשאי לקחתו אלא ברשותה. וכן אל ישא את שפחתה אלא באמירתה. אולי אבנה ממנה, מלמד שמי שאין לו בנים, ביתו הרוס. והתאריך של מקץ עשר שנים לשבת אברם, בא לשמשנו כדוגמה, שכל ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה, ולא הפילה, חייב לישא אשה אחרת עליה' כשידו משגת לזון את שתיהן, ואם אין זה ביכולתו, יגרש את הראשונה וישא אחרת. והחל את התאריך לשבת אברם בארץ כנען, להודיענו ששנות נסיעותיהם לא היו בכלל, כי אפשר שמקרי הדרך עיכבו. ועל פי זה בא בקבלה שימי חולי וחבישה בבית הסוהר ונסיעה, (ושהיו בהם) עכובים אחרים, לעולם אינם נכנסים בחשבון עשר השנים.
קריאה במקור
ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 16 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Saadya's Commentary on Genesis, New York, 1984
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH000364627/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 76b04abdfd370d019f22ef6f4de417dc13ae5c9de5cd7509a2685775025123a1