ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 17 · פסוק 5

ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, כלומר, זה יהיה במקום זה. ואומרו שם: "לא יקרא את שמך עוד יעקב כי אם ישראל" וג', רצונו, שלא יקרא עוד יעקב לבד, אלא יעקב וגם ישראל. ומבחינת הלשון (?) באברהם רצה שיהיה (שם) זה במקום זה, וביעקב, זה עם זה. וחזר ואמר: "כי אב המון גוים", לפרש את הגיזרה של השם אברהם. והפרתי אותך במאד מאד, אלה בני קטורה וילדיהם. והקמתי את בריתי, תוספת (לברית הקודמת). (ונצטוה) לימול גם את הזכרים שהם קנין לאברהם, ואת הנלוים אליו. ובין זרעך אחריך, זו מילת התינוקות ביום השמיני. להיות לך לאלהים, הוא שפותחין באלהי אברהם, ולזרעך אחריך, הפתיחה באלהי יצחק ואלהי יעקב, אלה השמות שהם ... לגדולה. ונתתי לך ולזרעך אחריך וג' והייתי להם לאלהים, שיהיה נקרא אלהי צבאות אחרי שייכנסו לארץ ויהיו צבאות, כמאמר הראשונים "לא נקרא הקב"ה צבאות אלא על שם צבאות ישראל", כי אין אתה מוצא את השם הזה אלא לאחר כניסתם לארץ, ככ': "ועלה האיש מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבח ליי צבאות בשלה".