ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 24 · פסוק 17

הגמיאיני, הפרוש המדויק של הגמיאיני (בערבית): אג'ועיני (השקיני מעט מים). ואם אתה מתכוון לפעולה (לשתייה) יותר מרובה אתה אומר השקיני.

גם לגמליך אשאב, נראה שכך היה המנהג להשקות את האורח ואת בהמותיו. ותרגמתי ותער כדה אל השקת (ואכפת ג'רתהא), שתי האותיות האלה כשהן סמוכות יש להן שבע הוראות: שם אדם, ככ': ער בכור יהודה: שם מקום, ככ': עיר התמרים; יקיצה, ככ': ולא יערו משנתם; השפעה, ככ': ויער ייי את רוח; גילוי, ככ': כי עתה יעיר אליך, הרקת דבר ממקום למקום, ככ': ויערו את הארון וישאוהו וישבוהו אל מקומו; ערטול ככ': ערו ערו. ומה שנאמר ותשאב לכל גמליו אין זה זלזול בכבודה כי ד' שמושים אינם זלזול למשמש, אלא כבוד ויקר: עבודת אלהים, כמו שאמר משה לקרח: המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל וגו'; שמוש אב ואם, כמו שאתה יודע על השתדלות עשו ויעקב לשמש את יצחק; שמוש התלמיד לרב, כנאמר אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו; ושמוש אדם לאורחיו ככתוב: והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו.