ר' סעדיה גאון על בראשית · פרק 4 · פסוק 20

. ד. (המשיך) עד שהודיענו את השיעור של פריה ורביה, כפי שהיה בזמן הראשון, וקבע שהוא שנים או בן ובת. ואם היה כך לאיש או לאישה, קיימו מצות פריה ורביה, כי לעדה היו שני בנים: יבל ויובל, ולצילה בן ובת: תובל ונעמה. ומטעם זה הוסיף ואמר: ואחות תובל קין נעמה. וכך שנינו במשנה: שני זכרים או זכר ונקבה. וזה רק בזמן ההוא שחיי בני אדם היו ארוכים, אבל בזמננו, או זכר או נקבה, ואם מת (הבן) חייב להוליד אחר במקומו. ואם הוליד אדם כשהוא גוי והתגייר, אינו חייב להוליד בן אחר, וכל שכן אם נולדו לאדם בנים בהיותו יהודי, והשתמדו, אינו חייב להוליד אחרים. ומה שהוסיף בסיפור על צילה, גם היא, יש לפרשו באחד משני הטעמים: א. בתחילה לא ילדה, ועברו ימים עד שילדה. ב. כדי להשוות שני זכרים לזכר ולנקבה, בענין פריה ורביה.