מלבי"ם על תהילים · פרק 102 · פסוק 26

לפנים, כי הנה ראינו שכל המציאות הנתון תחת הזמן לא יעמוד רגע על מצב אחד, כי הארץ אשר יסדת לפנים ושמים שהם מעשה ידיך, (מדמה הארץ כיסוד הבנין והשמים כגג הבנין למעלה) ובזה נכלל כל העולם המוחש הנתון תחת הזמן, אין להם מציאות אמתי משתי פנים, א. מצד כי המה יאבדו, כי כל שי"ל תחלה י"ל תכלה, ורק אתה תעמוד בלי השתנות, ב. שגם בעת קיומם כולם כבגד יבלו, כי ההיולי פושט צורה ולובש צורה תמיד, והמשיל בזה שני משלים, א. שכבגד יבלו מעצמם עת יניחו אותו ימים, כי כל מורכב מתפרד, ב. מצד שההיולי פושט את מלבושיו פושט צורה ולובש צורה אחרת תמיד, כמי שמחליף את מלבושיו בכל פעם, ועז"א כלבוש תחליפם ויחלופו, ואתה הוא, רק שאתה הוא הדבר הקיים כמו העומד בעצמותו ובלתי משתנה, וגם שנותיך לא יתמו, שכבר אמרנו שהשנים שיתיחסו לה' הם הדורות המתחדשים, והם לא יתמו, ומפרש מי הם שנותיך, הם בני עבדיך, שהם בני הצדיקים, הם ישכונו, שהגם שכל המציאות יתבטל, בדור הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל עד שיתיחסו אליו כשנותיו (כי בם ובעבורם יפעול שנוים ותמורות בעולם הזמני) הם יתקיימו לעד וישכנו בלי כליה ואבדון, שהגם שתחרב העולם זרעם לפניך יכון, לעמוד לפניך בעולם הנשמות לאור באור פני מלך חיים: