רבינו חננאל על שמות · פרק 32 · פסוק 15

ויפן וירד משה מן ההר. מלמד שהיה משה פניו כלפי הענן. ירד כדרך עליה מה עליתו פניו אל הענן שעל ההר אף בירידתו כן. וכן היה גם כן ביום הכפורים יוצא מבית קדשי הקדשם. דתנן (יומא נ"ב ב') יצא ובא לו דרך כניסתו. וכן דרשו בו ויצא ועשה את עולתו ואל עולתו העם (ויקרא ט"ז) ויצא ועשה כאשר נכנס כן יצא ועשה את עולתו. וכן כתוב בשלמה (דה"י ב' א') ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים. ואף על פי שיש לומר כי זה שכתוב לבמה מן הבמה הוא כענין שכתוב (במדבר ל"א) הבאים למלחמה ובאורו מן המלחמה. אבל כך היה המעשה שהיה בשעת יצאתו ממנה נותן פניו אליה כמו שבא אליה שנאמר (תהלים ט"ז) שויתי ד' לנגדי תמיד. ומנין שהשכינה היתה בהר בשעת ירידת משה מן ההר. שנאמר (דברים ט') ואפן וארד מן ההר וההר בוער באש ושני לוחות הברית על שתי ידי. וכן התלמוד חייב כשיפטור מרבו שילך לאחוריו פניו כנגד רבו עד שיתכסה ממנו (יומא שם) וכן מנהג כל ישראל עד עכשיו כשמשלימין תפלתם נמשכים לאחוריהם שלש פסיעות:

ויפן. שהיה יוצא לאחריו פנים כנגד פנים כתלמיד הנפטר מרבו וכמו שנהגו בתפלה (דרשות ר"י אבן שועיב):