רמב"ן על במדבר · פרק 14 · פסוק 41

וְטַעַם לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' אֵינֶנּוּ בִּגְזֵרַת ״בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם״ אֲשֶׁר אָמַר (במדבר י״ד:כ״ט), אֲבָל יֹאמַר: לָמָּה אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת פִּי ה', כִּי הוּא צִוָּה אֵלַי שֶׁלֹּא תַעֲלוּ כְּלָל וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם. וְכֵן אָמַר בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה: ״וַתָּהִינוּ לַעֲלוֹת הָהָרָה וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם״ (דברים א' מא-מב):

וְטַעַם וְהִיא לֹא תִצְלָח – זוֹ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים לֹא תִצְלָח, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ד:מ״א). אוֹ הַעֲבָרַת פִּי הַשֵּׁם אֵין בּוֹ הַצְלָחָה, לְשׁוֹן ר״א (אבן עזרא על במדבר י״ד:מ״א). וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת - הִיא מִתְהַלֶּכֶת (יחזקאל א י״ג):