תולדות יצחק על התורה · ויקרא · פרק 9 · פסוק 24

ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ביום השמיני שנתחנך המשכן בקרבנות שבאו לכפר על מעשה העגל ירדה אש מן השמים לקבל אותם והאש הזאת עמדה עד דורו של שלמה שבנה הבית וכל ימי הבית היתה האש קיימת ולא כבתה עד שחרב וז"ש אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. וכן מצינו י"ב אשות שנפלו מן השמים בזמנים חלוקים ו' מהם היו לקבלת הקרבנות דרך רצוי וששה דרך נקמה. הא' היא האש הזאת. הב' לגדעון כשאמר למלאך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי וכתיב וגדעון בא ויעש גדי עזים ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור. הג' האש שירדה בימי מנוח כשנגלה המלאך לאשתו דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה' וכתיב ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ותחלה קראו צור ואחר שנתקבל הקרבן קראו מזבח. ד' לדוד שקנה המקום בגורן ארונה היבוסי וכתיב ויבן שם מזבח לה' ויעל עולות ושלמים ויקרא אל ה' ויענהו ה' באש מן השמים על מזבח העולה. הה' לשלמה כשנשלם בנין בית המקדש דכתיב וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים ותאכל את העולה ואת השלמים וכבוד ה' מלא את הבית. הו' לאליהו שאמר ענני ה' ענני וירד אש שנאמר ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים וגו'. והששה שירדו דרך נקמה אחד אש לנדב ואביהוא שנאמר ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותה. הב' בתבערה שנא' ויהי העם כמתאוננים וכתיב ותבער בם אש ה'. הג' במחלוקתו של קרח דכתיב ותצא אש מלפני ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש. הד' בענין איוב שנא' אש אלהים נפלה מן השמים החמישית והששית על ידי אליהו שירדה אש מן השמים ושרפה לשר חמשים וחמשיו וגם פעם שנית לשר חמשים וחמשיו שנא' ותרד אש מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו: