תולדות יצחק על התורה · ויקרא · פרק 21 · פסוק 5

לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת קדושים יהיו וגו' הכוונה לפי שהוא דרך לקרוח הראש על האב לפי שנתן תורה על ראש הבן ולימד לו תורה או שלחו לרבו לשמוע ללמוד וללמד לז"א לא יקרחה קרחה בראשם ולפי שדרך על בן ובת למרוט זקנו מתוך צער לז"א ופאת זקנם לא יגלחו ולפי שהוא דרך לשרוט שרט על אחיו כי אחינו בשרינו הוא וכשמת אחיו שהוא בשרו דרך לשרוט בשרו לז"א ובבשרם לא ישרטו שרטת והטעם לכל זה חמשה סבות הא' שמי שהוא אהוב למלך אין ראוי שיהיה בו שרט וקרחה לפי שיאמרו הרואים שאדם אחר שרט לו או קרח לו וזהו קלון למלך וזהו שאמר קדושים יהיו לאלהיהם ר"ל פרושים משאר העם וקרובים למלך ואהובים לו. השני לפי שהעושה הרגש גדול בזה קרחה ושריטה יחשבו הרואים שעשה כן לפי שעשו לו עול ובזה מחלל את השם שהשם אל אמונה ואין עול ולזה אז"ל המתקשה על המת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה לפי שמורה שהקב"ה עשה לו עול ולכן אומר לו הקב"ה עדיין אתה חייב יותר. הג' שנראה ממעשיו בקרחה ושריטה שהולך המת לאיבוד וזה חילול השם ולזה אמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה' אלהיך וזה דומה לאדם שאבד מרגלית והיה בוכה עליה בחושבו שהיתה שוה אלף פרחים ומנחמים אותו ואומרים לא תבכה שלא היתה שוה אלא עשר אלף פרחים אבל הכוונה אם תתגודד ותקרח על שהולך לאיבוד אינו הולך לאיבוד כי עם קדוש אתה לה' אלהיך והוא נשאר אחר המות ואלו השתי סבות כלל באומרו ולא יחללו שם אלהיהם הסבה הרביעית שהעומד על שלחן המלך ומשמש למלך ראוי שיהיה נאה ומהודר וזה הוא שאמר כי את אישי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים. הסבה החמישית שראוי לגדול שלא יתפעל מן המקרים ולכן המלכים והשרים אינם מתפעלים במיתת קרוביהם ולזה אמר והיו קדש כלומר גדולים: