תולדות יצחק על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 40

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה ות' שנה יש להקשות אחר שגזרת ה' לא היתה אלא ת' שנה למה ניתוספו עוד שלשים שנה וכתב רש"י משנולד יצחק עד עכשיו היה ת' שנה ומשהיה זרע לאברהם נתקיים כי גר יהיה זרעך ושלשים שנה משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק ע"כ ויש להקשות משנולד יצחק לא היה לו ולבניו ענוי עד שמת יוסף וכל אחיו והכתוב אמר ועבדום וענו אותם ת' שנה. התשובה אין ת' שנה דבוק עם וענו רק עם כי גר יהיה זרעך. והמחוור מן הכל הוא שהגזירה היתה ת' שנה והל' שנה תוספת בחטאם כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות שנה והוא הוסיף על חטאתו פשע יוסיפו עליו גלות שאין ענשו הראשון הבטחה לו שלא יענש בעון שיעשה וידוע שישראל היו במצרים רעים וחטאים ובטלו גם המילה דכתיב וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים ועל כן ארך גלותם שלשים שנה והיה ראוי שיתארך יותר אלא שצעקו והרבו תפלה ולמה יקשה על הראשונים זה והנה נתארך עליהם מ' שנה בחטא המרגלים וכל המ' ההם עינוי להם שנאמר וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך והיה להם גלות שלימה בארץ לא להם לנחש שרף ועקרב ולא נתקיים ודור רביעי ישובו הנה אבל החטאים גרמו הכל ואיפשר שיהיה זה סבה שיצאו בני אפרים שלשים שנה קודם ביאת מרע"ה כי הם מנו ולא טעו הר"מ: