ופנית בבקר והלכת לאוהליך הטעם שהזכיר זה בפסח יותר מבשאר המועדים בעבור שאפילו האחרון שבארץ ישראל יוכל להגיע לביתו ולחזור פעם שנית לחג שבועות שהרי אין פנאי ללכת לבית המקדש שני פעמים מפסח עד עצרת אלא אם הוא נוסע משם לבוקרו של חג המצות אחר שאכל שם פסחו ועמד י"ט ראשון ילון שם ולבקר שהוא חול ילך ועם זה יספיק לו זמן להגיע לביתו ולחזור לחג שבועות כיצד ארץ ישראל ארבע מאות פרסה באורך ורחבה כן ובית המקדש באמצע וא"כ ר' פרסה הוא המהלך ליותר רחוק שבארץ ישראל ובעשרים יום יהיה אדם הולך ר' פרסה לחשבון עשרה פרסה בכל יום ומפסח עד עצרת מ"ט יום חסר מהם ח' שבתות ויום אחרון של י"ט נשארו מ' יום ולז"א ופנית בבקר והלכת לאוהליך פי' בעשרים יום ובעשרים יום הנשארים תחזור:
קריאה במקור
תולדות יצחק על התורה · דברים · פרק 16 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Toledot Yitzchak, Warsaw 1877
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002063331/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 50acf6b2f25e4a7b617cf28bfa4a70f9fe841bf542d5f42cc200a8a6247c8992